Page 315 - ורד נועם סופי לאתר
P. 315

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫מקצת המקורות גם להצילו;‪ 351‬אינו פוטר מן הייבום‪ 352,‬ואינו מפקיע את הנולד‬
‫אחריו מן הבכורה‪ 353.‬לכל ההלכות הללו משותפת התפיסה ש'בן שמונה' הוא‬
‫כמי שאינו — אין לו דין אדם חי‪ ,‬אף שעדיין אינו מת‪ .‬תפיסה זו ניכרת גם‬
‫בעניין קבלה של טומאת המת‪‘ .‬בן שמונה' חי אינו מקבל טומאה מן המת ואינו‬
‫מטמא אחרים‪[‘ :‬בן שמונה] אין גורר טומאה מן המת לא באדם ולא בכלים';‪354‬‬
‫‘הגוי והבהמה <ובן שמנה>‪ ,‬וכלי <חרס‪ ,‬האוכלין> והמשקין הנוגעין במת‪,‬‬
‫כלים הנוגעין בהן טהור'‪ 355.‬ברשימה שבהלכה השנייה נכללו מי שמגעם‬
‫אינו מטמא כלים‪ ,‬ובהם גוי‪ ,‬בהמה ו'בן שמונה' שאינם מקבלים טומאה ואינם‬
‫מטמאים כלל‪ .‬כפי שראינו לעיל (ב‪ ,)I 1‬אותה שלישייה נזכרת בתוך קבוצת‬
‫ה'ממעטים בחלון'‪ ,‬כלומר מי שאינם מקבלי טומאה ולפיכך הם מקטינים את‬

                      ‫פתחו של החלון מכדי שיעור של מעבר טומאה דרכו‪356.‬‬
‫כל זה באשר ל'בן שמונה' חי‪ .‬ומה דינו של ‘בן שמונה' המת? שנינו‬
‫בתוספתא‪‘ :‬מת — הרי הוא כמת לכל דבר'‪ 357.‬כלומר‪ ,‬למרות חריגותו של‬
‫התינוק החי שנולד לשמונה חודשי היריון‪ ,‬הרי משמת הוא מטמא ככל מת‬
‫אחר‪ .‬טומאתו של בן שמונה המת נדרשת בספרי מן הפסוק‪ַ ‘ :‬הּ ֹנגֵ ַע ּ ְב ֵמת ְל ָכל‬
‫נֶ ֶפׁש ָא ָדם וְ ָט ֵמא ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים' (במדבר יט יא)‪' :‬לכל נפש אדם — להביא את בן‬
‫שמנה'‪ 358.‬ר' עקיבא ור' ישמעאל כאחד‪ 359‬לומדים מפסוק זה ש'בן שמונה' מת‬
‫מטמא‪ .‬נראה שר' עקיבא מרבה אותו מהמילה ‘כל'‪ 360,‬ואילו ר' ישמעאל למד‬
‫מ'כל נפש אדם' — כל נפש הבאה מאדם‪ ,‬אף על פי שאינו אדם ממש‪ 361.‬ואמנם‪,‬‬

             ‫‪ 	351‬תוספתא‪ ,‬שבת טו ה‪-‬ז (עמ' ‪ .)70-69‬ראו ליברמן‪ ,‬תוכ"פ‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.246-245‬‬
                                                           ‫‪ 	352‬תוספתא‪ ,‬שבת טו ו (עמ' ‪.)69‬‬

         ‫‪ 	353‬תוספתא‪ ,‬בכורות ו א (עמ' ‪ .)540‬ראו כעת גם ספרי זוטא דברים‪ ,‬עמ' ‪.303-300‬‬
                                                           ‫‪ 3	 54‬תוספתא‪ ,‬שבת טו ו (עמ' ‪.)69‬‬

‫‪ 	355‬תוספתא‪ ,‬אהלות א ד (עמ' ‪ .)598‬התיקונים על פי כתב יד וינה‪ .‬ראו ליברמן‪ ,‬תו"ר‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬
                                                                 ‫‪ ;96‬תוכ"פ‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.247‬‬

‫‪ 3	 56‬תוספתא‪ ,‬אהלות יד ו (עמ' ‪ = 611‬בבא בתרא כ ע"א)‪ .‬חפצים ובני אדם מקבלי טומאה‬
‫המצויים בחלל החלון אין בהם כדי לסתום את שיעור הפתח למעבר הטומאה‪ ,‬שהרי‬

                                                   ‫הטומאה עוברת דרכם‪ .‬ראו לעיל‪ ,‬ב‪.1‬‬
                                                           ‫‪ 	357‬תוספתא‪ ,‬שבת טו ו (עמ' ‪.)69‬‬
                                                           ‫‪ 3	 58‬ספרי במדבר קכה (עמ' ‪.)160‬‬

                                                    ‫‪ 3	 59‬ראו המחלוקת ביניהם להלן‪ ,‬בספרי‪.‬‬
                             ‫‪ 	360‬כשיטתם של בית ר' עקיבא בריבוי ומיעוט‪ ,‬וראו עוד להלן‪.‬‬

                                                   ‫‪ 3	 61‬כך פירש המיוחס לראב"ד (עמ' ‪.)135‬‬

                                 ‫] ‪[ 305‬‬
   310   311   312   313   314   315   316   317   318   319   320