Page 319 - ורד נועם סופי לאתר
P. 319
מגמות בהלכה התנאית
כמת גדול ,אבל לדעת ר' ישמעאל וסתם משנת מכשירין ,אין הדם היוצא מגופו
מטמא ,שלא ככל מת.
ג .טומאת המת בין קודש לחול
בפרק ב נתקלנו בשני מאפיינים של תופעה שתיארתיה בהרחבה במקום
אחר :הדיסוננס ביחסה של הספרות התנאית להלכות טהרה .מחד גיסא ,אנו
מוצאים במקרים רבים במקורות התנאיים הלכה ‘מרחיבה' ,המחייבת שמירת
טהרה והרחקת טומאה גם במאכלי חולין ובחיי חולין; מאידך גיסא ,שיטתם
התאורטית העקיבה והנחרצת של חז"ל היא שאין איסור ואין עונש על טומאה
בחיי החולין ,כי אם במגע עם הקודש בלבד .בכל מקום שנתקלו בו ה ַתנאים
במקראות המלמדים לפי פשוטם שהטומאה אסורה והטהרה חובה גם בחיי
היומיום ובמחנה ישראל ,כפתה הפרשנות התנאית על הפסוקים האלה דרשנות
תקיפה הדוחקת אותם ,בניגוד לפשוטם ,להשמיע שאין איסור טומאה אלא
ביחס למקדש וקודשיו 376.ואלה שני הביטויים המעשיים של מגמה זו בעיצובן
של הלכות טומאת המת( :א) ההלכה הקדומה הרחיקה את המתים והקברות
מכל הערים ,עד שבאו חז"ל וצמצמו איסורים אלה ,במישור התאורטי ,לערים
מיוחדות בלבד — ערי חומה וערי לויים .בשלב מאוחר יותר צומצם האיסור
אל תוך חומות ירושלים .בכך ניתקו חז"ל את כל מרחב החיים היהודי שמחוץ
לירושלים מכל תביעה לטהרה( .ב) הצמצום שהחילו חכמינו על המושגים
‘קודש' ו'מחנה' גרם שטמא מת ,ואחר כך אף המת עצמו ,יּו ַתר בכניסה לירושלים
ואפילו להר הבית .כלומר ,טמאי מתים ואפילו מתים הותרו בכל מרחב שמחוץ
למקדש גופו .במילים אחרות ,חז"ל הנכיחו את הטומאה החמורה ביותר בכל
מקום ,גם בתחומים הקדושים למחצה כמו ירושלים והר הבית ,חוץ מן המקדש
בהגדרתו המצומצמת ביותר.
רכיב נוסף בחתירה זו של חכמים לניתוק איסור הטומאה ממרחב החולין,
שלא נידון בפרקים הקודמים ,הוא הרכיב הפרשני .התורה קובעת‘ :וְ ִאיׁש ֲאׁ ֶשר
יִ ְט ָמא וְֹלא יִ ְת ַחּ ָטא וְנִ ְכ ְר ָתה ַהּנֶ ֶפׁש ַה ִהוא ִמּתֹוְך ַהּ ָק ָהל ּ ִכי ֶאת ִמ ְקּ ַדׁש ה' ִטּ ֵמא ֵמי
נִּדָה ֹלא ֹזרַק ָע ָליו ָט ֵמא הּוא' (במדבר יט כ) .פסוק זה מלמד ,שטמא מת המשהה
טומאתו מטמא את הקודש מרחוק ,גם בהיותו במרחב החולין המותר לו .כנגד
אפשרות פרשנית זו טוען המדרש"‘ :ואם לא יתחטא" (פס' יב) — למה נאמר?
3 76ראו נעם ,טהרה ,ולעיל ,פרק ב ,א 3ו–ה.4
] [ 309
