Page 304 - ורד נועם סופי לאתר
P. 304
פרק ד
והאחרת בזיקה לטומאת המת של הגוי עצמו .אפשר לזהות חילוק דומה באשר
למעמד הגוי גם בעניינים הלכתיים אחרים .גם בהם אנו מוצאים נימוק מהותני,
התולה את הדין בטיבו האימננטי של הגוי ,בצד נימוק רציונלי–הומניסטי,
התולה אותו בפטור של הגוי מן המצוות303.
ב III 1טומאת הגוי — מסקנות והשלכות
הממצאים שעלו מהדיון עשויים לסייע בבירור התמונה הכוללת של טומאת
נכרים ,השנויה במחלוקת קיצונית במחקר .נראה שיש במסקנו ַתי כדי לסייג
בעיקר את המחקר החדש מבית מדרשם של קלוונס והייס ,שביקשו לדלל את
התופעה של טומאת נכרים במסורת היהודית ולאחרה .שניהם טענו שאין במקרא
זכר לטומאה ריטואלית של נכרים ,אף שהייס הוציאה מכלל זה שני אזכורים
מקראיים בדבר חלותם של שני סוגי טומאה על ‘גר' ,ותירצה אותם בחיוב
מצומצם החל על בני נוח .לאור זה קבעו שני החוקרים ,כי חז"ל ,שהפקיעו
את הגוי באופן שיטתי מן הטומאה המקראית ,עשו זאת פשוט משום שזו רוח
המקרא עצמו304.
כפי שראינו ,השקפה זו מתעלמת מטיבה המיוחד של הטומאה כתופעה
החלה גם על דוממים וצמחים .לאמור ,העובדה שהמצוות מופנות אל עדת
ישראל ,אין בה לבדה כדי להפקיע את הגוי מכלל סובייקט החשוף לטומאה.
אפשרות זו אינה מתאשרת ואף אינה נדחית בפשט הכתוב בכל הנוגע לטומאות
של ספר ויקרא .כלומר ,אין בתורה עצמה ,בפרשות הטומאה של ספר ויקרא,
פטור מפורש של הגוי מטומאה ,כשם שאין בהן גם חיוב שלו .ואולם כשהדברים
אמורים בטומאת מת ,מתברר מבמדבר לא (ודווקא לא מהזכרת ה'גר' בבמדבר
יט ,שאינה עניין לכאן!) במפורש ,שטומאת המת וטהרה במי נדה תופסות בגוי
החי 305,וכי הטומאה נובעת גם מגופו המת ,ממש כמשפט ישראל .לפיכך צדקו
קלוונס והייס בקביעה שחז"ל פטרו את הגוי מהטומאות שבתורה ,אבל טעו
בטענה שתפיסה זו נובעת מן הכתוב .ככל שהדברים אמורים בשאר הטומאות,
303ראו למשל בבלי ,כריתות ו ע"ב .הפטור מכרת על הסך שמן המשחה על בשרו של גוי
מנומק מחד גיסא בדרשה שהנכרי אינו קרוי אדם ,ומאידך גיסא בסברה הפשוטה של
הפטור של הגוי ממצוות' :כל שאינו ב"סך" אינו ב"בל ייסך"'.
304ראו בעיקר הייס ,טומאות נכרים ,עמ' .109
3 05הייס ,טומאות נכרים ,עמ' ,115-114הסתייגה ממסקנה זו בהנחה דומה לזו של המדרש
התנאי ,ששבויות מלחמה עשויות להיחשב באופן אוטומטי לחלק מכלל ישראל.
] [ 294
