Page 299 - ורד נועם סופי לאתר
P. 299

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫ה'אחרים' הם הנתפסים כטמאים ומטמאים‪ ,‬והנבחרים‪ ,‬בני המעמדות העליונים‪,‬‬
‫נזהרים ממגעם‪ .‬מרי דגלס ניסתה תחילה לשלב את הטומאה המקראית בתמונה‬
‫אוניברסלית זו‪ ,‬אבל לאחר זמן חזרה בה‪ ,‬והצביעה בהתפעלות על ייחודם של‬
‫כללי הטומאה המקראיים השוויוניים‪ ,‬החלים על כוהנים כישראלים‪ ,‬גברים‬
‫כנשים‪ ,‬קטן כגדול‪ 275.‬כן הוא לכאורה גם אצל חז"ל‪ .‬עצם הפגיעּות להשפעת‬
‫הטומאה שווה בכל ישראל‪ .‬דין כוהן כדין ישראל‪ ,‬דין גבר כדין אישה‪ ,‬ובן יומו‬
‫נטמא כגדול במחיצת המת‪ .‬ואולם בבית מדרשם של חז"ל התרחשה מטמורפוזה‬
‫מתוחכמת‪ .‬הטומאה אכן נהפכה במפתיע לקריטריון של בחירה והעדפה‪ .‬חברי‬
‫הקהילה הנבחרת כולם חשופים לטומאה‪ ,‬ואילו הנכרי‪ ,‬דווקא הוא‪ ,‬חסין‬
‫מפניה‪ 276.‬על פי שיטתם ההלכתית‪ ,‬הטומאה אמנם מייצרת הייררכיה‪ ,‬אבל‬
‫הייררכיה הפוכה! פירמידה הפוכה זו כבר זכתה בפי חז"ל‪ ,‬בגילוי אחר שלה‪,‬‬

                             ‫לניסוח חריף וקולע‪‘ :‬לפי חיבתן היא טומאתן'‪277.‬‬
‫ב‪ .‬אבל בדרשה בתלמוד מנומק היעדר הטומאה של הגוי בדרך אחרת‬

                                                                       ‫לגמרי‪:‬‬

‫[‪ ]...‬יצא גוי שאין לו טומאה‪ .‬ומנלן דלית ליה טומא'? דאמ' קרא‪' :‬ואיש אשר‬
‫יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל' (במדבר יט כ)‪ ,‬במי שיש לו‬
‫קהל‪ ,‬יצא גוי שאין לו קהל‪ .‬וממאי? ודילמ' כרת הוא דלא מיחייב‪ ,‬אבל איטמויי‬
‫הוא מיטמא! אמ' קרא‪‘ :‬והזה הטהור על הטמא' (שם יט)‪ ,‬כל שיש לו טהרה יש לו‬
‫טומאה‪ ,‬וכל שאין לו טהרה אין <לו> טומאה‪ .‬ודילמא‪ :‬טהרה הוא דלא הויא ליה‪,‬‬
‫טומאה הוא דהויא ליה! אמ' קרא‪‘ :‬ואיש אשר יטמא'‪ ,‬ואיתקיש טומא' לטהרה‪.‬‬

‫‪ 2	 75‬ראו מראי מקום לדגלס לעיל‪ ,‬פרק א‪ ,‬ג‪ .‬כך באשר לעיקר הגדרתה של הטומאה במקרא‬
‫ואצל חז"ל כאחד‪ .‬אבל במציאות החברתית של ימי הבית נהפכה לבסוף גם הטומאה‬
‫היהודית לחיץ חברתי בין 'חברים' לבין עמי הארץ ובין זרמים דתיים שונים‪ .‬עם זה‪ ,‬יש‬
‫לזכור כי הייררכיה זו נבעה ממידת ההקפדה בטהרה שחוגים שונים קיבלו או דחו מרצון‪,‬‬

        ‫ולא מהבדלי מהות המגדירים מלכתחילה קבוצות מסוימות כטמאות או טהורות‪.‬‬
‫‪ 	276‬יצוין כי התופעה האוניברסלית של שימוש בטומאה כמגדיר זהות של האחר או הנחּות‬
‫חודרת לבסוף גם היא אל המערכת ההלכתית‪ ,‬והנכרים מוגדרים 'זבים לכל דבריהם'‪ .‬ראו‬
‫משנה‪ ,‬נידה ד ג; עדויות ה א‪ ,‬ד; בבלי‪ ,‬שבת יז ע"ב; עבודה זרה לו ע"ב‪-‬לז ע"א‪ .‬אבל‬
‫הגדרה זו נחשבת גזרת חכמים‪ ,‬כלומר תכונה תניינית וחיצונית לסדרי הטומאה המקוריים‪,‬‬

    ‫שעל פיהם גויים אינם מטמאים בזיבה כלל‪ .‬ראו בבלי‪ ,‬נידה לד ע"א וראו עוד להלן‪.‬‬
                                                                        ‫‪ 2	 77‬משנה‪ ,‬ידיים ד ו‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 289‬‬
   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303   304