Page 296 - ורד נועם סופי לאתר
P. 296
פרק ד
הגוי מטומאת המת? אשר לבית הלל ,עמדתם קרובה לפשט הכתוב ועל כן אינה
זקוקה להסבר .עניין זה יידון להלן.
עולה מן הדברים עד כאן ,שהתורה כפשוטה מחילה טומאת מת על גויים
ומחייבת אותם בהיטהרות .בית שמאי ובית הלל נחלקו אם לדבוק בפשט
הכתוב ,המשווה לעניין זה את הגוי לישראל ,או להוציאו מפשוטו ולפטור את
הגוי מטומאה זו .כמה דורות אחר כך ,בדור תלמידי ר' עקיבא ,עדיין התקיימה
אותה מחלוקת עצמה בין ר' מאיר לר' אליעזר בן יעקב.
ואולם המקורות שנסקרו עד כאן הם היוצאים מן הכלל ,שכן נשמעת בהם
הדעה ,המעוגנת בפשט הכתוב ,שהגוי מקבל טומאת מת — הגם שהיא שנויה
במחלוקת .כפי שכבר העירו חוקרים רבים ,מכל שאר המקורות התנאיים
משתמעת המסקנה המפתיעה שהנכרי החי אינו מקבל טומאה כלל 265.בתוספתא
שנינו‘ :הגוי והבהמה <ובן שמנה> ,וכלי <חרס ,האוכלין> והמשקין הנוגעין
במת ,כלים הנוגעין בהן טהור' 266.ברשימה זו נכללו מי שמגעם אינו מטמא
כלים .הרשימה מונה כאחד את מה שאינו מקבל טומאה ואינו מטמא כלל ,עם
מה שמקבל טומאה אבל אינו נעשה אב הטומאה ,ולפיכך אינו מטמא כלים אלא
רק אוכלין ומשקין .במקום אחר נמנית אותה רשימה בתוך קבוצת ה'ממעטים
בחלון' ,כלומר מי שאינם מקבלי טומאה ולפיכך הם מקטינים את פתחו של
החלון מכדי שיעור של מעבר טומאה דרכו 267.בחציה הראשון של הרשימה,
בשתי הופעותיה ,נכללים גוי ,בהמה ו'בן שמונה' .דינו של הגוי מתברר
מסמיכותו לשני הנמנים אחריו .כפי שראינו לעיל ,ברור ממקורות אחרים,
שבהמה אינה מקבלת טומאה כלל בעודה בחיים .כיוצא בה ‘בן שמונה' — תינוק
פיתן ,שמנן ,בנותיהן ,שכבת זרעם ומימי רגליהם של גויים .מקורות אלה נידונו אצל כל
החוקרים שעסקו בבעיית טומאתם של הגויים .ראו ביכלר ,אלון ,קלוונס והייס הנ"ל .כפי
שיובהר להלן ,יש להבחין בין טומאה זו שב'שמונה עשר דבר' ,המיוחדת לגויים ומיועדת
להרחיקם מישראל ,לבין הטומאות הנסיבתיות שבתורה ,שעניינן דווקא בישראל .ראו
הדיון בהמשך.
2 65ראו ביכלר ,אלון ,קלוונס ,הייס .אלא שכל אחד מהם שילב עובדה זו בתמונה כוללת
משלו.
266תוספתא ,אהלות א ד (עמ' .)8התיקונים על פי כתב יד וינה .ראו ליברמן ,תו"ר ,א ,עמ'
;96תוכ"פ ,ג ,עמ' .247
267תוספתא ,אהלות יד ו (עמ' = 611בבלי ,בבא בתרא כ ע"א) .חפצים ואנשים מקבלי טומאה
המצויים בחלל החלון אין בהם כדי לסתום את שיעור הפתח למעבר הטומאה ,שהרי
הטומאה עוברת דרכם.
] [ 286
