Page 276 - ורד נועם סופי לאתר
P. 276

‫פרק ד‬

‫כחלל עצמו נזכר גם בתרגום יונתן‪‘ :‬בקטול סייפא או בסייפא דקטיל ביה'‪ .‬מכאן‬
‫נלמדים לכל הכלים שני דינים — טומאת הכלי הנוגע במת וכוחו לטמא אחרים‪:‬‬

            ‫‘הא למדנו לכלים ולאדם'‪ 179.‬המשך המדרש יידון בהמשך דברינו‪.‬‬
‫ראינו שמדרש זה משווה את דין החרב לדין החלל‪ .‬נמצא שהכלי שנגע במת‬
‫מטמא טומאת שבעה כמת עצמו‪ ,‬ובזה דינו חמור מדין אדם שנגע במת‪ ,‬המטמא את‬
‫הנוגע בו רק טומאת ערב‪‘ :‬וְ ֹכל ֲאׁ ֶשר יִּגַע ּבֹו ַהּ ָט ֵמא יִ ְט ָמא וְ ַהּנֶ ֶפׁש ַהּ ֹנגַ ַעת ּ ִת ְט ָמא ַעד‬
‫ָה ָע ֶרב' (במדבר יט כב)‪ 180.‬ואכן‪ ,‬המשניות הראשונות במסכת אהלות‪ ,‬המפרטות‬
‫‘שרשרות טומאה' מסוגים שונים‪ ,‬מדגישות הבחנה זו‪ .‬השרשרת הראשונה‬
‫והקצרה ביותר היא מת–אדם–אדם‪ .‬האדם השני טמא טומאת ערב ואינו מטמא‬
‫עוד אדם וכלים‪ .‬כך נקטעת שרשרת טומאה זו‪ ,‬שעדיין נאמנה לפשט הפסוקים‪,‬‬
‫שבה ‘שנים טמאים במת'‪ 181.‬ואולם כשהנוגעים במת הם כלים‪ ,‬מתארכת שרשרת‬
‫הטומאה‪ ,‬שכן כלים ראשונים אלה נחשבים כמת עצמו ומטמאים את הבאים‬
‫אחריהם טומאת שבעה‪ ,‬והללו מטמאים את הבאים אחריהם טומאת ערב‪ .‬כך‬
‫מתארכת שרשרת הטומאה בחוליה אחת לכלל ‘שלושה טמאים במת'‪ 182‬אחרי‬
‫המת עצמו‪ ,‬שכן הכלים הבאים אחר המת משחזרים את טומאתו‪ ,‬באותה עצמה‪,‬‬
‫ושרשרת ההדבקה נפתחת בהם מחדש (מת–כלים–כלים–אדם‪/‬כלים)‪ 183.‬לפיכך‬
‫קובעת המשנה‪‘ :‬חומר [‪ ]...‬ובכלים מבאדם [‪ ]...‬שהכלים שלשה והאדם שנים'‪184.‬‬
‫ואולם בהמשך מלמדת המשנה כלל מרחיק לכת יותר‪ .‬מתברר שהכלים‬
‫מאריכים את שרשרת הטומאה לא רק בהיותם במגע ישיר עם המת‪ ,‬אלא בכל‬
‫מקרה שבו הם נוגעים באדם טמא‪ .‬במצב זה הם הופכים להיות טמאים בדרגה‬

‫‪ 1	 79‬חוץ מכלי חרס‪ ,‬הנטמאים מאווירם‪ .‬לדין טומאתם של הכלים האחרים ראו גם הסוגיות‬
‫הבבליות הנזכרות‪ ,‬וכן חולין ב ע"ב‪-‬ג ע"א‪ .‬הראשונים נחלקו אם דין זה חל על כלי מתכת‬
‫בלבד או גם על שאר כלים‪ .‬ראו רמב"ם‪ ,‬הלכות טומאת מת ה ג‪ ,‬והשגת הראב"ד ודברי‬
‫'כסף משנה' שם; רד"ף והנצי"ב על המדרש כאן; ופירוש הר"ש לאהלות א ב (ובעקבותיו‬

             ‫המיוחס לראב"ד כאן)‪ .‬ראו גם דיונו של גולדברג‪ ,‬אהלות‪ ,‬עמ' ‪ ,6‬והערה ‪.2‬‬
‫‪ 1	 80‬ואכן‪ ,‬המדרש מציע קל וחומר מכלים שנטמאו במת לאדם שנטמא במת‪ ,‬שיטמא גם הוא‬

  ‫את חברו שבעה‪ ,‬ודוחה אפשרות זו מכוח הפסוק הזה‪ .‬ראו ספרי במדבר קל (עמ' ‪.)168‬‬
                                                             ‫‪ 	181‬משנה‪ ,‬אהלות א א (עמ' ‪.)5‬‬
                                                                                     ‫‪ 1	 82‬שם‪.‬‬

‫‪ 1	 83‬שם‪ ,‬משנה ב‪ .‬בסוגיות הבבלי ובראשונים הורחב הדיון גם לבעיית 'מגע בחיבורין'‪ ,‬כלומר‬
‫שרשרת מגעים שעדיין לא התנתקה ממגע המת עצמו‪ .‬ראו בבלי‪ ,‬נזיר מב ע"ב; עבודה זרה‬

                                       ‫לז ע"ב‪ ,‬אבל מושג זה אינו נידון בהלכה התנאית‪.‬‬
                                                                    ‫‪ 	184‬שם‪ ,‬א ד (עמ' ‪.)8-7‬‬

                                 ‫] ‪[ 266‬‬
   271   272   273   274   275   276   277   278   279   280   281