Page 271 - ורד נועם סופי לאתר
P. 271

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫וקרבן על ביאת מקדש של כל אדם‪‘ :‬ר' אלעזר‪ 149‬או' משם ר' יהושע כל טומאה‬
‫מן המת שהנזיר מגליח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת‬

               ‫שאין הנזיר מגליח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש'‪150.‬‬
‫בין טומאות המת שאינן מחייבות גילוח של נזיר וקרבן לנכנס למקדש‪,‬‬
‫נמנות כמה הרחבות של תחולתה של טומאת המת‪ ,‬ובהן גם ‘וכילים הנוגעים‬
‫במת'‪ 151.‬כלומר‪ ,‬כלים הנוגעים במת‪ ,‬הנחשבים לשיטת חז"ל כמת עצמו‬
‫ומחייבים את הנוגע בהם טומאת שבעה והזאה‪ 152,‬אינם מחייבים את הנוגע בהם‬
‫על ביאת מקדש‪ 153.‬האם בנוסף למגע כלים שנגעו במת‪ ,‬גם מגע באדם שנגע‬
‫במת (הנוגע בנוגע — ‘דיקרב בדיקרב') פטור על ביאת מקדש‪ ,‬כפי שפורשו‬
‫דברי יוסי בן יועזר? דומה שגם הלכה זו נאמרה בפירוש בתוספתא המוסבת על‬
‫המשניות הראשונות של אהלות‪ .‬משניות אלה מפרטות את ‘שרשרת הטומאות'‬
‫המתמשכת מן המת אל אדם וכלים שנגעו זה בזה‪ ,‬עד ארבעה שלבים אחרי המת‬
‫עצמו‪ .‬התוספתא מעירה‪‘ :‬במה דברים אמורים‪ ,‬בתרומה ובקדשים‪ .‬אבל אין‬

                         ‫‪ 	149‬כך בכתב יד קויפמן‪ ,‬והיא הגרסה הנכונה‪ .‬בדפוסים‪ :‬ר' אליעזר‪.‬‬
                                                                         ‫‪ 1	 50‬משנה‪ ,‬נזיר ז ד‪.‬‬
                                                                                  ‫‪ 1	 51‬שם‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ 1	 52‬ראו משנה‪ ,‬אהלות א ב‪-‬ג (עמ' ‪ ;)6-5‬ספרי במדבר קכז (עמ' ‪ .)164‬הראשונים נחלקו אם‬
‫דין זה חל רק 'בחיבורים'‪ ,‬כלומר בשעה שהכלי עדיין נוגע במת‪ ,‬או גם לאחר ניתוקו‪ .‬ראו‬
‫רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬נזירות ז ח‪ ,‬והשגת הראב"ד ו'כסף משנה'‪ ,‬שם‪ .‬כן נחלקו אם הוא חל‬
‫על כלי מתכת בלבד או גם על כל שאר כלי שטף (למעט כלי חרס)‪ .‬אמנם‪ ,‬סוגיית הבבלי‬
‫בנזיר נד ע"ב פירשה שמגע ה'כילים הנוגעים במת' (משנה‪ ,‬נזיר ז ג) אינו מחייב הזאה‬
‫אלא טומאת ערב בלבד‪ ,‬בניגוד בולט לנאמר במשניות בריש אהלות‪ .‬הרמב"ם פירש‪ ,‬דרך‬
‫התלבטות‪ ,‬שקּולה זו מיוחדת לנזיר בלבד‪ ,‬שלא רק שאינו מגלח על מגע כלים אלה‪ ,‬אלא‬
‫שהוא אף פטור עליהם מטומאת שבעה והזאה‪ ,‬שלא כדינו של סתם אדם (משנה תורה‪,‬‬
‫שם)‪ .‬אחרים פירשו שמשנת אהלות עוסקת בכלי מתכת‪ ,‬ואילו משנת נזיר בכלים אחרים‪,‬‬
‫שאינם מחייבים הזאה וטומאת שבעה‪ .‬מכאן עולה שכלים המחייבים טומאת שבעה‪ ,‬כגון‬
‫כלי מתכת שנגעו במת‪ ,‬יחייבו בכל זאת את הנזיר בתגלחת‪ ,‬ואת הבא למקדש בקרבן‪ ,‬וכך‬
‫אמנם סבר רבנו תם‪ .‬רבנו חיים כהן חלק עליו מכוחה של ההלכה הנוהגת בכוהנים בזמן‬
‫הזה‪ ,‬וכן השיגו התוספות על תפיסה זו מתוך התוספתא שתובא להלן‪ ,‬המלמדת שנזיר‬
‫פטור מתגלחת על כל מגע שאינו במת עצמו‪ .‬לכל זה ראו תוספות נזיר נד ע"ב‪ ,‬ד"ה 'ת"ש‬

                                        ‫ומזה בג' ובז' ואי אמרת משום אוירא הזאה ל"ל'‪.‬‬
‫‪ 	153‬כך על פי פשט המקורות התנאיים‪ .‬הרמב"ם סבר‪ ,‬שאף שהנזיר פטור מתגלחת על מגע‬
‫כלים‪ ,‬הרי הנכנס למקדש בטומאת מגע כלים אינו דומה לנזיר לעניין זה‪ .‬ראו הלכות ביאת‬

                           ‫מקדש ג יג‪ .‬אבל ראו השגת הראב"ד ודברי 'כסף משנה'‪ ,‬שם‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 261‬‬
   266   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276