Page 366 - ורד נועם סופי לאתר
P. 366
סיכום
בחגיגה‘ :אהלות — מקרא מועט והלכות מרובות' .סתם התלמוד במקום אחר
ראה בהלכות הללו מסורת דורות שרירותית כמעט ,שאין להקיש ממנה על
תחומי הלכה אחרים‘ :שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו' 30.ואמנם בדיני
אהלות בספרות התנאית נקרים על דרכנו מונחים כגון‘ :העיד'‘ ,זקנים
הראשונים'‘ ,אמרו'‘ ,מפי חגי זכריה ומלאכי' וכיוצא באלה ,המעידים על
השורשים הקדומים שיוחסו לתחום הלכתי זה ועל סיווגו בקטגוריה של השמועה
ולא של הס ָברָה .אף הרמב"ם הרבה במיוחד להשתמש במונחים ‘מפי השמועה'
ו'קבלה' בדונו בהלכות טומאת המת 31.בדורות האחרונים העיר הנצי"ב‘ :אבל
הלכות אהלות אינן תלוים כלל בפסוק ,אלא כולו הלכה למשה מסיני הוא'32.
גם המחקר הבחין שבתחום יסודי זה של טומאה וטהרה יש ריבוי יחסי של חומר
הלכתי קדום שעבר במסורת .הממצא בשדה המוגבל של ההלכות המקבילות
בספרות קומראן ובספרות התנאית בתחום זה מאשש את מסורת חז"ל ואת
האינטואיציה של פוסקים ופרשנים מאוחרים מהם :אחד המקורות המרכזיים
של הלכות טומאת המת היא ‘תורה שעל פה' קדמונית ,שהורתה במסורת אבות
ולא בסברה או בפרשנות.
בשתי הספרויות אפשר לשחזר גם דרשות הלכה קדומות ,שהוכרו בשתי
התרבויות החולקות ונשתכחו אחר כך :בין השיטין של מגילת המקדש ניכרים
עקבותיהן של דרשות שלמדו מעין גזרה שווה מן הכלים האמורים בשרץ על
אלה הנזכרים בפרשת פרה ובפרשת מדיין .עקבות אלה מלמדים על קדמותן
של דרשות תנאיות קרובות; דרשה שהקישה מן המת השלם על עצם המת
נתפרשה פירושים סותרים בעולם הפרושי ובעולם הקומראני (עד שנתנו אותה
ה ַתנאים עניין להלכה אחרת לגמרי); דרשה אבודה משותפת שילבה אל תוך
רשימת המטמאים במגע שבפסוק גם את דם המת; דרשה אחרת סמכה את
איסור הקבורה בכל עיר ועיר אל פרשת ערי הלויים (אלא שמסקנתה צומצמה
לאחר זמן בידי חז"ל); מדרש נושן ריבה מ'וכל אשר באהל' גם את אבניו ועפרו
של הבית הבנוי ,ומדרש ההלכה התנאי מתפלמס עמה; בתשתיתן של שתי
מערכות ההלכה עמד היקש קדום שהקיש מכוחם של המים להכשיר לטומאה
גם על ‘כל משקה' ,הנזכר באותו פסוק אחרי כן .כללו של דבר ,אפשר להצביע
על מכלול מפותח למדי של ‘תורה שבעל פה' שקדם להתפלגות הכתות ,ובו
3 0בבלי ,סוכה יח ע"א.
3 1ראו רמב"ם ,הלכות טומאת מת א ב; ב ג ,י; ה ג ,ה; כא א; פירוש המשנה ,אהלות יד א.
' 3 2עמק הנצי"ב' לספרי במדבר קכו ,עמ' קעא.
] [ 356
