Page 362 - ורד נועם סופי לאתר

‫סיכום‬

‫ג‪ .6‬יסודות הלכתיים קדומים‬
‫בסעיפים הקודמים נסקרו מסורות הלכה קדומות שעובדו במסגרת ההלכה‬
‫התנאית והותאמו אליה‪ .‬אולם לעתים אפשר עדיין להבחין בנוף התנאי במסורות‬
‫קדומים אשר נשתמרו כנתינתן‪ ,‬כעין גושים של סלעי יסוד הנחשפים על פני‬
‫השטח ופורעים את סדר ההתרבדות הרגיל של שכבותיו‪ .‬מסורות אלה ניכרות‬
‫דווקא בחריגתן מכללי הלכה אחידים שטבעו חז"ל‪ ,‬שכן הן משקפות חשיבה‬
‫הלכתית שקדמה לכללים הללו‪ .‬למשל‪ ,‬טמא מת דורג במשנה בדרגת טומאה‬
‫נמוכה‪ ,‬עם הטמאים הקלים‪ ,‬למרות הטומאה היתרה המיוחסת למת עצמו‬
‫באותם הקשרים תנאיים‪ .‬דירוג זה מכניס מהומה במדרג הטומאות המסודר‬
‫של משנת כלים‪ ,‬ומקורו העתיק מתגלה בהלכה הקומראנית ואצל יוספוס‪ .‬כך‬
‫גם דינם המיוחד של המשקים‪ .‬חז"ל קבעו שאוכלין אינם מטמאים אלא אוכלין‬
‫אחרים‪ ,‬ואילו אדם וכלים אינם נטמאים אלא על ידי אב הטומאה ממש‪ .‬והנה‬
‫משקים‪ ,‬הגם שאינם אלא ולד טומאה‪ ,‬שבים ומטמאים את הכלי‪ .‬נמצא שכוח‬
‫הטומאה של המשקים הוא חריג גמור במערכת ההלכתית‪ .‬לא זו בלבד שהוא‬
‫נעדר כל בסיס בכתוב‪ ,‬הוא פורע גם את סדריה של שרשרת העברת הטומאה‬
‫כפי שניסחוה חכמים‪ .‬קיומו של חריג זה בתוך מערכת שכלליה זרים לו מתבאר‬
‫מתוך המקבילה הכתתית‪ ,‬המעידה על האופי העתיק והמושרש של חומרת‬

‫משקים‪.‬‬
‫לפי הכללים הנוקשים של טומאת כלים‪ ,‬תכונותיו הבסיסיות של כלי חרס‬
‫הן שאינו נטמא באהל המת כשהוא חתום‪ ,‬ושאין הוא נטמא לעולם מגבו‪ .‬כלי‬
‫חרס עשוי להיטמא מתוכו בלבד‪ ,‬ואפילו מי חטאת אינם עשויים להיטמא מחמת‬
‫מגע הטומאה בכלי חרס מבחוץ‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬המשנה קובעת כי ‘החטאת אינה‬
‫ניצולת בצמיד פתיל'‪ ,‬כלומר מי אפר הפרה האדומה‪ ,‬שהם בעלי הדרגה הגבוהה‬
‫ביותר בשרשרת הטהרה‪ ,‬נטמאים באהל המת גם בהיותם נתונים בכלי חרס‬
‫חתום‪ .‬חומרה מופלגת זו אינה מתיישבת עם הכלל שתואר לעיל‪ .‬משום כך אין‬
‫המדרש תולה טומאה זו בחדירה של טומאת המת אל כלי החרס‪ ,‬כי אם במאפיין‬
‫ייחודי וחריג של מי החטאת‪ .‬עם גילויה של חומרה מקבילה במגילת המקדש‪,‬‬
‫מתברר שמדובר בהלכה עתיקה‪ ,‬שנשתמרה כמעט כצורתה בעולם התנאי‪ ,‬אף‬
‫על פי שאינה משתלבת בכלליו‪ .‬לפיכך נאלץ הדרשן להידחק ולמצוא לכך טעם‬

‫שאינו משתלב במערכת הרגילה‪.‬‬

‫] ‪[ 352‬‬