Page 360 - ורד נועם סופי לאתר
P. 360
סיכום
קומראן מתברר ,שאין המדובר בפלפול וירטואלי כי אם במאבק במדרש קיים
ובתפיסה הלכתית עקרונית ,שהיו מי שהחזיקו בה בפועל .אותה המסקנה עולה
בנוגע למדרשים התנאיים הדוחים את האפשרות שמצורע ישולח מכל הערים,
ושהטמאים החמורים השונים יורחקו באותה דרגת שילוח.
במקרים מסוימים מלמד הפער בין המדרש התנאי למדרש הקומראני על
תולדותיה וגלגוליה של הדרשה מאז אימוצה בידי חוגי הפרושים והתנאים.
לעיל נידונה הדרשה המרומזת במגילת המקדש ,שסמכה את חובת הרחקת
הקברים מכל יישוב אל פרשת ערי הלויים .דרשה דומה נגלית לעינינו בספרות
חז"ל בתקופת האמוראים ,אלא ששם הוגבלה המסקנה ההלכתית לערי הלויים
בלבד .ההקבלה אל מגילת המקדש ,הנוהג המחמיר שנהג בעולמם של החכמים
עצמם ,וקיומו של לימוד מפרשה זו בעניין תחום שבת ,החל על כל ערי ישראל,
מלמדים כולם שלפנינו דרשה שעובדה וצומצמה בבית מדרשם של חז"ל.
בדרשה תנאית העוסקת באבר מן החי משולב היקש לקוני בין עצם למת
שלם .מתוך הפולמוס שמנהלת ממ"ת נגד היקש זה ,משתמע שהמדובר בדרשה
קדומה שהוכרה היטב ואף עוררה פולמוס בימי הבית .ואולם ההקשר בממ"ת
מלמד ,שבמקורה עסקה דרשה זו בעצם מן המת ולא באבר מן החי ,וכי היא
שולבה ,כמין מליצה או מטבע לשון קדום ,לתוך הקשר מדרשי חדש העוסק
בעניין אחר .כיוצא בזה ,מצאנו במדרש תנאי את הביטוי הנדיר ‘מפני גיות גוים',
שהוצמד לחובת ההעברה באש ובמים של שלל מדיין .ניכר שביטוי זה עומד
לעצמו במדרש ,ולא נולד בתוך ההקשר המדרשי שבו שולב — הגעלת כלים
מפני בישולי נכרים .ביטוי קרוב בברית דמשק והדיה של פרשנות קרובה לאותו
פסוק במגילת המקדש חושפים דרשה קדומה אחת ביסוד הפרשנויות הנבדלות
לפסוק בשני הקורפוסים .תשתית מדרשית זו הוציאה את הפסוק מפשוטו באופן
כללי ביותר ,והבהירה שההעברה באש נובעת משימושם של גויים ולא מטומאת
המת .מכאן ואילך זכה עיקרון זה לפרשנויות שונות בקומראן ובהלכה התנאית.
כאן נתפרש בטיהור מתכות מעבודה זרה ,וכאן בטיהור כלים ממזון לא כשר.
ג 5מחלוקות פנימיות
התופעות שתוארו לעיל — הניתוק המכוון של חובת הטהרה מחיי החולין,
תהליכי ההפשטה וההמשגה מרחיקי הלכת והעיבוד המכוון של מדרשים
קדומים ומסורות הלכה קדומות — מצטרפים למהפכה הלכתית של ממש.
לא ייפלא אם התהליכים הדרמטיים האלה עוררו גם סערות פנימיות בעולם
הפרושי והתנאי המוקדם .במקום אחר הצעתי שבית שמאי ור' אליעזר בן
] [ 350
