Page 355 - ורד נועם סופי לאתר
P. 355
סיכום
שהיא נתונה בו ,פורצת חללים הקטנים מכדי להכילה ונעה בין מרחבים על פי
כללים קבועים ומוגדרים.
בפרק ד ניסיתי להראות ,שגם תופעות של הפשטה הלכתית עשויות לנבוע
דווקא מתפיסה ראליסטית של הטומאה .למשל ,הצורך להגדיר כללי התפשטות
של הטומאה שיהיו תקפים בכל הנסיבות הפיזיקליות שמתקיימים בהן תנאי
אהילה הוא שהוביל להרחבתו המפתיעה של ה'אהל' המקראי לכלל מינוח
הלכתי מופשט .לשון אחר ,ביסוד ההפשטה של מונח האהל עומדת ההנכחה
של הטומאה .הראיתי שגם ההגדרות ההלכתיות המוציאות את ההבחנה בין
'אהל' ו'קבר' מפשוטה התפקודי נובעות מהבנה אימננטית של הטומאה.
התפיסה ה'טבעית' של הטומאה מחייבת להרחיב את הגדרת האהל והקבר אל
מעבר למהותם הפרטית ולהגדיר ‘הבחנה טבעית' ,פיזיקלית ,בין סוכך ומבנה
הכולאים בתוכם את הטומאה (כדין ‘אהל') לבין סוכך ומבנה שהטומאה צולחת
כביכול את קירותיהם ,יוצאת החוצה ומטמאת גם את הנוגע בהם מבחוץ (כדין
‘קבר').
העיקרון המכונן של הלכות אהילות הוא דווקא החתירה העיקשת לנסח
מערכת קוהרנטית של ‘חוקי טבע של הטומאה' ,ואפילו בניגוד מובהק לפשט
הפסוקים במקרים מסוימים .ראינו שהפרשה המקראית כפשוטה אינה מאפשרת
תיאור קוהרנטי של טומאה ‘טבעית' .חז"ל הם שניסחו תיאור כזה וכפו אותו
על הכתוב .ההתנגשות בין התיאור המקראי לבין מאמציהם של החכמים
לכונן מערכת מקיפה והגיונית של טומאה נטורליסטית ,אילץ אותם לעתים
לחרוג מהחוקים שניסחו בעצמם כדי להתאימם אל היבטים מסוימים של החוק
המקראי .כך למשל נאלצו חכמינו להוציא את אהל היריעות המקראי מן הכלל
שניסחו בעצמם — שאהל המקבל טומאה אינו חוצץ בפניה — ולהודות שהוא
חוצץ בפני הטומאה אף על פי שהוא מקבל טומאה!
ראינו שהלכות טומאת מת אינן מאשרות את הס ֵכמה שהציע דניאל שוורץ,
ולפיה החוק הקומראני הוא ראליסטי וההלכה הרבנית בכללותה — נומינליסטית.
כאן ההלכה התנאית מייצגת תפיסה ראליסטית עם היבטים ‘נומינליסטיים',
ושתי התפיסות הללו בדבר טיבה של הטומאה עשויות אף להיארג במהודק
אל תוך היגד הלכתי אחד ,כפי שהודגם בפרק ד .מחקר זה העלה שהתפיסה
הטבעית ,האימננטית ,של הטומאה היא התפיסה הבסיסית המונחת ביסוד
המערכת ההלכתית בכללותה ומכוננת את הגדרות היסוד שלה .לעומת זאת,
ההיבטים הנומינליסטיים ,עם כל היותם נועזים ומרחיקי לכת ,רווחים פחות
ותפקידם במערכת משני .הם מייצרים חריגות ומשמשים מעין ‘הערות שוליים'
] [ 345