Page 355 - ורד נועם סופי לאתר
P. 355

‫סיכום‬

‫שהיא נתונה בו‪ ,‬פורצת חללים הקטנים מכדי להכילה ונעה בין מרחבים על פי‬
                                                     ‫כללים קבועים ומוגדרים‪.‬‬

‫בפרק ד ניסיתי להראות‪ ,‬שגם תופעות של הפשטה הלכתית עשויות לנבוע‬
‫דווקא מתפיסה ראליסטית של הטומאה‪ .‬למשל‪ ,‬הצורך להגדיר כללי התפשטות‬
‫של הטומאה שיהיו תקפים בכל הנסיבות הפיזיקליות שמתקיימים בהן תנאי‬
‫אהילה הוא שהוביל להרחבתו המפתיעה של ה'אהל' המקראי לכלל מינוח‬
‫הלכתי מופשט‪ .‬לשון אחר‪ ,‬ביסוד ההפשטה של מונח האהל עומדת ההנכחה‬
‫של הטומאה‪ .‬הראיתי שגם ההגדרות ההלכתיות המוציאות את ההבחנה בין‬
‫'אהל' ו'קבר' מפשוטה התפקודי נובעות מהבנה אימננטית של הטומאה‪.‬‬
‫התפיסה ה'טבעית' של הטומאה מחייבת להרחיב את הגדרת האהל והקבר אל‬
‫מעבר למהותם הפרטית ולהגדיר ‘הבחנה טבעית'‪ ,‬פיזיקלית‪ ,‬בין סוכך ומבנה‬
‫הכולאים בתוכם את הטומאה (כדין ‘אהל') לבין סוכך ומבנה שהטומאה צולחת‬
‫כביכול את קירותיהם‪ ,‬יוצאת החוצה ומטמאת גם את הנוגע בהם מבחוץ (כדין‬

                                                                       ‫‘קבר')‪.‬‬
‫העיקרון המכונן של הלכות אהילות הוא דווקא החתירה העיקשת לנסח‬
‫מערכת קוהרנטית של ‘חוקי טבע של הטומאה'‪ ,‬ואפילו בניגוד מובהק לפשט‬
‫הפסוקים במקרים מסוימים‪ .‬ראינו שהפרשה המקראית כפשוטה אינה מאפשרת‬
‫תיאור קוהרנטי של טומאה ‘טבעית'‪ .‬חז"ל הם שניסחו תיאור כזה וכפו אותו‬
‫על הכתוב‪ .‬ההתנגשות בין התיאור המקראי לבין מאמציהם של החכמים‬
‫לכונן מערכת מקיפה והגיונית של טומאה נטורליסטית‪ ,‬אילץ אותם לעתים‬
‫לחרוג מהחוקים שניסחו בעצמם כדי להתאימם אל היבטים מסוימים של החוק‬
‫המקראי‪ .‬כך למשל נאלצו חכמינו להוציא את אהל היריעות המקראי מן הכלל‬
‫שניסחו בעצמם — שאהל המקבל טומאה אינו חוצץ בפניה — ולהודות שהוא‬

                          ‫חוצץ בפני הטומאה אף על פי שהוא מקבל טומאה!‬
‫ראינו שהלכות טומאת מת אינן מאשרות את הס ֵכמה שהציע דניאל שוורץ‪,‬‬
‫ולפיה החוק הקומראני הוא ראליסטי וההלכה הרבנית בכללותה — נומינליסטית‪.‬‬
‫כאן ההלכה התנאית מייצגת תפיסה ראליסטית עם היבטים ‘נומינליסטיים'‪,‬‬
‫ושתי התפיסות הללו בדבר טיבה של הטומאה עשויות אף להיארג במהודק‬
‫אל תוך היגד הלכתי אחד‪ ,‬כפי שהודגם בפרק ד‪ .‬מחקר זה העלה שהתפיסה‬
‫הטבעית‪ ,‬האימננטית‪ ,‬של הטומאה היא התפיסה הבסיסית המונחת ביסוד‬
‫המערכת ההלכתית בכללותה ומכוננת את הגדרות היסוד שלה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫ההיבטים הנומינליסטיים‪ ,‬עם כל היותם נועזים ומרחיקי לכת‪ ,‬רווחים פחות‬
‫ותפקידם במערכת משני‪ .‬הם מייצרים חריגות ומשמשים מעין ‘הערות שוליים'‬

                                 ‫] ‪[ 345‬‬
   350   351   352   353   354   355   356   357   358   359   360