Page 353 - ורד נועם סופי לאתר
P. 353
סיכום
מסורת מפתיעה ,המתועדת במגילת המקדש ,התעלמה מהפטור מטומאה
של כלי אשר ‘צמיד פתיל עליו' באהל המת ,וטימאה את תכולתו למקפידים
בטהרה‘ ,איש טהור' בלשונה .בהלכה התנאית נשתיירה חומרה זו רק בנוגע
לתכולה המיוחסת ביותר — מי חטאת וקדשים.
ג 3שכלול ,הפשטה והמשגת הטומאה
ג I3ההפשטה של המושג ‘אהל'
המחקר כבר עמד על הנטייה לשכלול ולהפשטה כמגמה המאפיינת את הלכת
חז"ל .הדוגמה המרכזית לתופעה זו בתחום מחקר זה היא הפיתוח ההלכתי
הקיצוני של המונח המקראי ‘אהל' .בעוד מגילת המקדש הסתפקה בהרחבה
צפויה של נסיבות הציווי המקראי מן האהל והמדבר אל הבית והעיר ,הרי
ההלכה התנאית הרחיבה את אהל המת המקראי לכלל הפשטה הלכתית גמורה.
היא הפקיעה אותו מהגדרת מקום מגורים ,נייד או קבוע ,והפכה אותו משם עצם
לתיאור מצב ,העשוי לאפיין ,בנסיבות חולפות ,בני אדם ,בעלי חיים ,צומח
ודומם בשעה שהם סוככים על המת .הרחבה מושגית זו יוצרת חומרה הלכתית
רבת השלכות ,ורק ההשוואה אל ההלכה הקומראנית היא המעמידה אותנו על
עצמת החידוש שבה .תפיסה זו אינה מתועדת בשום מקור חוץ–רבני מימי הבית
השני .להגדרת ‘אהל' זו אין כל זכר ,גם לא דרך פולמוס ,במגילת המקדש
ובברית דמשק ,וגם לא אצל פילון ויוספוס.
מאלף להיווכח ,שהגדרה מרחיבה זו של אהילה נזכרת במקורות התנאיים
כבר בימי בית שמאי ובית הלל .מכאן שתפיסת מציאות משוכללת והבחנות
מעודנות עשויות להשתייך לרבדים קדומים של היצירה התנאית .חשוב מזה,
היעדרו של פיתוח או מונח הלכתי מן הספרות החוץ–רבנית של ימי הבית השני
אינו מעיד בהכרח שמונח זה טרם התקיים בתקופה ההיא .נראה שחוגים שונים
בחברה היהודית בת התקופה קיימו מערכות הלכה והגות פנימיות סגורות ,שלא
תמיד ולא בכל פרטיהן הגיעו לכלל השפעה ,דיאלוג או פולמוס עם דרכן של
קבוצות אחרות.
ג II 3ההפשטה של ה'בית'
דוגמה נוספת של הנטייה להפשטה ,והפעם דווקא לקולה ,היא יחסם של חכמים
אל מושג הבית .בסעיף הקודם תואר הפטור מטומאה שהחילה ההלכה התנאית
על בית בנוי ועל כלי אבן ואדמה ,בהיותם מעין ‘טבע' .מדרש קדום שהשתמר
בתרגום ארץ–ישראלי ונרמז במגילות קומראן תומך את העמדה הקומראנית
] [ 343
