Page 351 - ורד נועם סופי לאתר
P. 351
סיכום
ג 2הקלה ,הגבלה וצמצום
דומה שהמגמה הבולטת ביותר בעיצוב ההלכה התנאית בשדה הנבדק היא
צמצום כוח תחולתה של הטומאה על המציאות .מגמה זו מומשה על ידי ‘הזזה'
כביכול של המחיצה החוצצת בין ‘עולם הנטמאים' לבין אותם ּ ָפנים של המציאות
הפטורים מלכתחילה מתחולת הטומאה .הבחינה המדוקדקת של החומר הכתתי
והחומר התנאי לרבדיו בפרשת טומאת המת ,והעמדתם אל מול פשט הכתובים,
חושפת את עצמתה ,את היקפה ואת מהפכנותה מרחיקת הלכת של מגמה זו של
ההלכה הרבנית אל מול המקרא ואל מול ההלכה שקדמה לה .במקרים מסוימים
מתברר שתהליך הצמצום וההסגה לאחור של הנוהג המחמיר הקדום התרחש
בשלבים ,נדבך על גבי נדבך .מרתקות לא פחות הן האסטרטגיות הפרשניות
ששימשו בבניינם של הנדבכים המשניים האלה.
נראה שכללי יסוד מסוימים בהבנת הטומאה היו משותפים לכל הזרמים
היהודיים של ימי הבית השני .בכלל זה ההכרה האינטואיטיבית ,שהטומאה
שייכת לעולם היצירה האנושי ,עולם התרבות ,וכי אינה תופסת בגולמי ובטבעי.
הכרה זו נבעה מרוח הכתוב ומחוויית המציאות כאחד .הכת כללה את הבית
וחלקיו בהגדרה זו .ואולם ההלכה הרבנית הפעילה על תוצרי תרבות מסוימים,
הקרובים באופן כלשהו אל האדמה או אל חומרי הגלם שמהם נוצרו ,מעין ‘מבט
מפרק' ,והשיבה אותם באופן וירטואלי אל הטבע .קירות הבית והמחובר אליהם
נתפסו כקרקע שאין לה טומאה ,ואף כלים בעלי אופי פרימיטיבי העשויים אבן,
עפר וגללים נתפסו כפיסות של ‘מעשה שמיים' ,שאינן מקבלות טומאה .חז"ל
צמצמו בכמה היבטים גם את עצמתו של גורם הטומאה הראשוני ,הלוא הוא
המת עצמו .כת קומראן טענה ,שכל עצם ,אם חסרה ואם שלמה ,דינה כמת שלם
לטמא באהל .ואילו ההלכה התנאית גרסה ,שרק עצמות הקרובות להיות כמת
עצמו מטמאות כמוהו באהל .משמעותה מרחיקת הלכת של קולה זו מודגמת
היטב במצב המתואר בתוספתא‘ .קופות של עצמות' הונחו בבית הכנסת בלוד,
ואף על פי כן טיהרו חכמים את כל הנמצאים שם ,בעקבות עדותם של רופאים
בדבר טיב העצמות26.
עצמת כוחו של המת לטמא עומדת למבחן גם בדינו של העובר המת.
לשיטת הכת העובר מטמא את אמו ,וטומאה זו מטמאת את הבית שהיא נמצאת
2 6תוספתא ,אהלות ד ב (עמ' .)600על הבהלה שגרמו עצמות שהונחו בקרבת המקדש ראו
תוספתא ,עדויות ג ג (עמ' ;)459יוספוס ,קדמוניות יח( 30-29 ,תרגום שליט ,ג ,עמ' ,)283
והדיון לעיל ,פרק ג ,א.3
] [ 341
