Page 346 - ורד נועם סופי לאתר
P. 346
סיכום
ללימוד דיניהם של כלים ואוכלין באהל המת קרוב ללימוד המכונה ‘בניין
אב' משניים או שלושה כתובים 19,ואף מדגים את הכלל התנאי ‘ילמד סתום
מן המפורש' .הלימוד מ'כל משקה' להכשר אוכלין ,ואף הלימוד ממת שלם
לעצם הוא בבחינת היקש .ההכרעה בין דיני השילוח של טמא מת קרובה למה
שיכונה לימים ‘שני כתובים המכחישים זה את זה' .הלימוד המזהה את הכלים
העוברים באש בבמדבר לא כב עם כסף וזהב של עבודה זרה ,קרוב להיות ,לפי
שחזורי ,מעין ‘גזרה שווה' מהמילים כסף ,זהב ואש בדברים ז כה 20.מעניין
במיוחד הוא הריבוי מהמילה ‘כל' בברית דמשק .כאן לפנינו מדרש בעל אופי
‘טכני' ,ולא לימוד הנובע מעיון משווה בכתוב .במובן זה אנו קרובים כאן יותר
למדרש ההלכה המפותח הקלאסי .ואכן שיטה זו של ריבוי מהמילה ‘כל' ,בדומה
למיעוט מ'מן' ודומותיהן תהפוך לאחר כמאתיים שנה למאפיין מובהק של בית
המדרש התנאי21.
אמור מעתה ,בעת חיבורה של מגילת המקדש ,ולאחר מכן ,בזמנם של בעל
ברית דמשק ומחבר ממ"ת ,לא הוכרו המדרשים כקטגוריה מובחנת ,לא לבשו
צורה ספרותית משלהם ,לא מוינו לסוגים ולא נתעשרו במונחים מיוחדים.
אבל אין ספק שמאתיים שנה ויותר לפני החורבן כבר נהג השימוש בפסוקים
במגוון דרכים ,שטרם נקראו בשם ,לצורך יצירת הלכה חדשה ותמיכת הלכה
קיימת .ועוד ,בתקופה מוקדמת זו כבר אפשר להצביע על שני מקורות של
נביעת ההלכה ,שהמתח ביניהם יוסיף וילווה את כל היצירה הרבנית המאוחרת
לדורותיה :מסורת עתיקה בצד פרשנות יוצרת ,ובמינוח התנאי — הלכה ומדרש.
עם זה ,הרפלקסיה המוכרת לנו מעולמם של חכמים כלפי תופעה זו עדיין לא
התקיימה בשלב ההוא .רוצה לומר ,הספרות הקומראנית אינה מודה במישור
הטרמינולוגי בשני מקורות הסמכות הללו ואינה מקצה להם סוגות ספרותיות
נבדלות ומינוח מיוחד.
לאותם מונחים ,ראו ברנשטיין וקויפמן ,פרשנות החוק ,עמ' .79 19
השוו ברנשטיין וקויפמן ,שם ,עמ' .82-80 20
2 1
דוגמאות נוספות לגזרה שווה בספרות קומראן ראו שם ,עמ' .86-84
חכם המתאפיין במובהק בסוג זה של דרשה הוא ר' אליעזר בן הורקנוס ,שדרכו ההלכתית
קרובה במקרים מסוימים לזו של הכת .ראו גילת ,אליעזר ,עמ' ,47וראו להלן ,ג.5
] [ 336
