Page 349 - ורד נועם סופי לאתר
P. 349
סיכום
והוסמכה אל הכתוב גם בעולמם של חכמים .מכאן עולה ,שהגבלת האיסור
ל'ערי חומה' ול'ערי לויים' היא רפורמה תניינית ,שנועדה לצמצם פורמלית
נוהל קדום שנהג גם בחוגי החכמים.
גילויים נוספים של יסודות סותרים במדרג הטומאות התנאיות מתבארים
אף הם על רקע ההשוואה להלכה הקומראנית .נראה שמעמדו של טמא מת
בהלכה התנאית הוא שריד של עקרון יסוד הלכתי קדום ,ש'תורגם' למערכת
המונחים החדשה והמהפכנית שיצרו חז"ל .הספרות התנאית מקלה מאוד
בשילוחו של טמא מת ומסווגת אותו בין הטמאים הקלים המותרים בכניסה
להר הבית ,שלא כמו זבים ,נידות ויולדות ואפילו טמאי קרי האסורים בכך .זאת
למרות חומרתה של טומאת המת עצמו בתורה ,ודירוגו כחמור ביותר ברשימות
התנאיות עצמן .ואולם תופעה זו לא נולדה בחוגי התנאים .קולה דומה נשקפת
גם ממגילת המקדש ומכתבי יוספוס .ההלכה הקומראנית לא הכירה אלא שתי
דרגות טומאה :קלה וחמורה ,ושני מרחבי שילוח‘ :עיר המקדש' וכל הערים .היא
חילקה את כל הטמאים בין שתי הדרגות :טומאות ערב הקלות משולחות מעיר
המקדש מכאן ,טומאות שבעה החמורות משולחות מכל הערים מכאן .מגילת
המקדש הוציאה את טמא המת מכלל המשולחים מ'עריכמה' וכללה אותו עם
טומאות ערב הקלות האסורות בכניסה רק לירושלים .בכך הפכה אותו לקל מכל
הטומאות החמורות גם יחד — זב ומצורע ,נידה ויולדת .גם יוספוס מפריד בין
דיונו בזב ומצורע לבין דיונו בטמא מת ,ומטיל על האחרון בידוד בתוך העיר
בלבד.
נראה שאצל יוספוס המערכת שונה במקצת .שני מרחבי השילוח הם הערים
כולן ,ובכלל זה ירושלים ,מזה ,והמקדש מזה .הטמאים החמורים מחולקים
לשתי קבוצות :מת ,מצורע וזב החמורים יותר ומשולחים מן הערים ,וטמא מת
ונידה המותרים לשהות בהן בבידוד .מכל מקום ,גם יוספוס משקף שני עקרונות
של ההלכה הקדומה( :א) ערי ישראל בכללותן מקבילות למחנה ישראל המקראי
ומחייבות שילוח של טומאות מסוימות; (ב) טמא מת נחשב קל יותר מטמאי
שבעה אחרים .לאמתו של דבר יש לקולה זו שורש בתורה עצמה ,המתירה
במקום אחד במשתמע את שהיית הטמא לנפש במחנה ישראל .כאמור ,היתר
זה תורגם בקומראן להיתר שהייה של טמאי מתים בערי ישראל ,ואצל יוספוס
לשהייה בבידוד גם בירושלים.
מערכת מונחים זו קדמה כנראה לרפורמות של חז"ל .התמורה שחוללה
ההלכה התנאית בהגדרתם של תחומי הקדושה והחולין ובדירוג הטומאות
השונות הפכה קולה עתיקה זו להיתר מופלג ,המאפשר כניסה של טמא מת
] [ 339