Page 354 - ורד נועם סופי לאתר
P. 354
סיכום
שהבית עצמו נטמא .המדרש התנאי כבר ניהל פולמוס עם דרשה זו .מכאן ראיה
נוספת לרושם הנוצר ממילא ,שעמדת חז"ל בפרשה זו אינה משקפת את ההלכה
המקורית ,כי אם נדבך משנֶה של שכלול הלכתי מרהיב.
כללו של דבר ,ההלכה הנשקפת מן המקורות התנאיים בעניין אהל המת היא
פריין של שתי מהפכות נבדלות .האחת לחומרה :הרחבת ההגדרה של ה'אהל'
הגורם טומאה; והאחרת לקולה :צמצום הגדרתו של האהל המקבל טומאה .הצד
השווה ביניהן הם ההעזה ההלכתית והשכלול המושגי .בשני המקרים האלה
מתגלה מבטם של חז"ל כמבט נועז ואנליטי המבטל במחי הגדרה חריפה את
מהותם המורגלת של הדברים .את העוף ,הסלע והאדם הוא הופך ל'אהל' ,ואת
הבית הוא ׂ ָשם לעפר.
ג III 3ראליזם ונומינליזם
מעשי הכישוף ההלכתיים האלה ,העוקרים את המציאות מ'מישור של קיום'
ומכפיפים אותה ‘למישור הנורמטיבי–לגליסטי' 27,הם דוגמה לכאורה לאופייה
הנומינליסטי של ההלכה התנאית .מאפיינים אלה של ההלכה הרבנית,
הרווחים בכל תחומיה ,בצד הסברה הרווחת בדבר ה'רציונליות' שלה ,הביאו
רבים מן החוקרים לייחס לחז"ל רדוקציה נועזת של מושג הטומאה בכבודו
ובעצמו .לשיטתם ,חז"ל קילפו מושג מקראי זה מכל ממשות ,הכפיפו אותו
אל האנושי והבינו אותו כמין קונסטרוקציה מופשטת המסתמנת רק מכוחה
של מערכת ציוויים שרירותית לחלוטין .תפיסה כזאת של הטומאה אכן עולה
מאגדה מאוחרת העוסקת במשמעות חוקיה של הפרה האדומה .תפיסה זו ניתנת
לאישוש מסוים גם מתוך החומר שנבדק במחקר הנוכחי ,שכן כמה עקרונות של
הלכות אהילות מכפיפים את תנועתה ותקפותה של טומאת המת לכוונה ,לרצון
ול'מחשבה' סובייקטיביים של האדם .נוסף על כך מצאנו גם קביעה תנאית
מופשטת ומפתיעה — ‘אין עצמו שלמת מטמא' — העשויה להתפרש כהצהרה
נומינליסטית מרחיקת לכת.
ואולם מתוך עיון מדוקדק יותר בהלכה התנאית מתברר שההנחה בדבר
הטומאה כפיקציה במחשבת חז"ל איננה נכונה כלל .מן המערכת כולה
מצטיירת תמונה מובהקת של הטומאה כתופעה ראלית דווקא .ההלכה התנאית
תופסת את הטומאה כישות חומרית בת קיימא בטבע ,הנושאת מאפיינים כמו–
פיזיקליים .היא מתנועעת ומתפשטת בכיוונים קבועים ,נחסמת במחיצות החלל
27ראו הדברים שהובאו ממאמרו של סילמן ,לעיל ,פרק ד ,א.1
] [ 344
