Page 347 - ורד נועם סופי לאתר

‫סיכום‬

‫ג‪ .‬המהפכה התנאית‬

‫ההשוואה בין ההלכה הקומראנית להלכה התנאית מאירה מכיוונים חדשים את‬
‫מפעלם הפרשני–ההלכתי של התנאים ושל קודמיהם בימי הבית השני‪ .‬פעמים‬
‫שהשיטה ההלכתית החלוקה והקדומה של עדת היחד חושפת את השורשים‬
‫העתיקים המשותפים לה ולהלכה התנאית המאוחרת‪ .‬בכך היא מאפשרת‬
‫היכרות עם כברת הדרך הארוכה שעברה ההלכה התנאית למן ימי הבראשית‬
‫שלה‪ ,‬והבנה חדשה של ההעזה מעוררת ההשתאות שאפיינה את עיצובה של‬
‫ההלכה הזאת (‘המודל האנכי')‪ .‬במקרים אחרים נוצר הרושם ששתי המערכות‬
‫ההלכתיות — הקומראנית והתנאית — חלוקות מעיקרן (‘המודל האופקי')‪.‬‬
‫במקרים כאלה‪ ,‬פורשת לפנינו ההלכה הקומראנית את מרחב האפשרויות‬
‫הפרשני–השקפתי שמתוכו נולדו הכרעות הבראשית של ההלכה הקדם–רבנית‪.‬‬

‫ג‪ 1‬ניתוק הטומאה והטהרה מן החולין‬
‫אחד המניעים הבולטים בעיצובן של הלכות טומאת המת אצל חז"ל היא תפיסת‬
‫רוחב מיוחדת שפיתחו לגבי היחס שבין החיים לבין הטהרה‪ :‬ניתוקה הפורמלי‬
‫של חובת הטהרה מחיי החולין והחלתה על הקודש בלבד‪ .‬במקום אחר תיארתי‬
‫בהרחבה מעין דיסוננס ביחסה של הספרות התנאית להלכות טהרה‪ .‬מחד גיסא‬
‫אנו מוצאים במקרים רבים במקורות התנאיים הלכה ‘מרחיבה'‪ ,‬המחייבת שמירת‬
‫טהרה והרחקת טומאה גם במאכלי חולין ובחיי חולין‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬שיטתם‬
‫התאורטית העקיבה והנחרצת של חז"ל היא‪ ,‬שאין איסור ואין עונש על טומאה‬
‫בחיי החולין‪ ,‬כי אם במגע עם הקודש בלבד‪ .‬בכל מקום שבו נתקלו ה ַתנאים‬
‫במקראות המלמדים לפי פשוטם שהטומאה אסורה והטהרה חובה גם בחיי‬
‫היומיום ובמחנה ישראל‪ ,‬כפתה הפרשנות התנאית על הפסוקים האלה דרשנות‬
‫תקיפה הדוחקת אותם‪ ,‬בניגוד לפשוטם‪ ,‬להשמיע שאין איסור טומאה אלא ביחס‬
‫למקדש וקודשיו‪ .‬הדרשות הללו‪ ,‬הנוקטות אסטרטגיות פרשניות מגוונות‪ ,‬באות‬
‫להשמיענו עיקר אחד יסודי בדיני טהרות‪ :‬אין איסור על הטומאה כשלעצמה‪,‬‬
‫ואין עונש על מי שנטמא ולא נטהר מטומאתו‪ ,‬אלא אם כן נכנס אל המעגל‬
‫המוגבל של תחום המקדש והכרוך בו‪ .‬גישה זו דוחקת את איסור הטומאה‪ ,‬ובכך‬
‫גם את עצם משמעותה והגדרתה‪ ,‬אל תחומי הקודש בלבד‪ ,‬ופותחת בחיי היחיד‬

‫והעדה מרחב של חולין שהטומאה מותרת ונוכחת בו‪22.‬‬

‫‪ 22‬נעם‪ ,‬טהרה‪.‬‬

‫] ‪[ 337‬‬