Page 342 - ורד נועם סופי לאתר
P. 342
סיכום
הרבנית ,אפשר להבחין ,בצד מסורות שאין להן כל עגינה בכתוב ,בהלכות
שנולדו מתוך מדרש קדום ,וכן בהלכות שהוסמכו במאוחר אל הכתוב 14,מעין
ההבחנה בין ‘מדרש יוצר' ל'מדרש מקיים' בספרות חז"ל .להלן אמנה מדרשים
משני הסוגים ואנסה לאפיין את מגמתם ואת האסטרטגיות הפרשניות שנקטו.
ב‘ II 3מדרש יוצר' בקומראן
כפי שהערתי לעיל ,התורה מלמדת שכלי פתוח באהל המת נטמא (במדבר יט
טו) ,אך אינה מפרשת באילו כלים מדובר ,מה גורל תכולתם ומה דינם של
אוכלים ומשקים באהל המת ,כשלעצמם או בכלים פתוחים וסגורים מסוגים
שונים .כל ההלכות האלה מתפרשות במגילת המקדש אגב שימוש בפסוקיהן
של שתי פרשות נוספות בתורה — טומאת שרץ בויקרא יא ומלחמת מדיין
בבמדבר לא .מפרשות אלו נלמדת טומאתם של מאכלים ומשקים באהל המת
(ויקרא יא) ,הצורך בהכשר טומאה של אוכלים על ידי נוזל קודם לכן (ויקרא
יא) ,זיהויו של ‘כלי פתוח' בבמדבר (יט טו) עם ‘כלי חרש' של ויקרא (יא
לג) ורשימה של כלים נוספים שהם מקבלי טומאה ,אבל גם ניתנים לטיהור
(ויקרא יא ,במדבר לא) .רשימה זו של כלים נמנית במגילת המקדש ,בברית
דמשק ובמדרש ההלכה התנאי .במקרה זה אין מגילת המקדש מציעה אסמכתא
של דיעבד ,כי אם מספקת חלון הצצה אל ‘תנור האפייה' של ההלכה ,כלומר
אל האופן שבו השלימה הפרשנות הקדומה את הפערים בכתוב מתוך פרשות
אחרות .דומה שהלוגיקה הפרשנית היסודית הנשקפת מעצם צירופם של
הכתובים בשלוש הפרשות היא שיצרה את ההלכות הללו מראשיתן .מדרש
ההלכה התנאי מלהטט באותן פרשיות — אף כי מהלכיו ומונחיו משוכללים
ומורכבים בהרבה — מגיע למסקנות הלכתיות קרובות מאוד ומשתמש במינוח
זהה כמעט (ראו ‘אין לו טהרה'‘ ,אין לו טהרה עולמית' '/יש להמה טהרה'‘ ,ולוא
יטהרו עוד עד לעולם') .במקרה אחד אפילו סדר הדרשות של הספרי שווה לזה
של מגילת המקדש .לפיכך אפשר לומר ,שבמקרה זה המקור הקומראני אכן
מעניק לנו את המצע הגולמי שמתוכו נתהוותה ההלכה התנאית ומדרשיה.
פרשת שילוחם של טמאי מתים היא מקרה נוסף שאפשר לזהות בו מהלך
פרשני עתיק ,שעיצב לכתחילה את המסד המשותף של שתי המערכות
ההלכתיות .ראינו לעיל ,שמגילת המקדש וההלכה התנאית כאחד העדיפו את
1 4על קיומן של מסורות קומראניות שאינן נובעות לכתחילה מפרשנות המקרא ועל מחלוקת
החוקרים בשאלה זו ראו ברנשטיין וקויפמן ,פרשנות החוק ,עמ' 63והערה .5
] [ 332
