Page 338 - ורד נועם סופי לאתר

‫סיכום‬

‫לקבלת טומאה‪ ,‬וזה בניגוד לעולה מפשט הכתוב‪ .‬אלא שחז"ל שבו והגבילו‬
‫חומרה עתיקה זו באופן שרירותי לשבעה משקים‪ .‬נמצא שההלכה הקומראנית‬
‫אינה ‘מחמירה' כאן‪ .‬היא משמרת מסורת קדומה‪ ,‬שאף חז"ל שימרוה‪ ,‬אלא‬

‫שמצאו דרך להגבילה‪.‬‬
‫התורה קבעה שתכולתו של כלי חתום באהל המת אינה נטמאת‪ .‬ואולם‬
‫במגילת המקדש ובהלכה התנאית כאחד מצאנו חריגה מדין זה‪ .‬מאכלים ומשקים‬
‫מסוימים נטמאים באהל המת אף שהם נתונים בכלי חרס חתום‪ .‬בעוד אצל הכת‬
‫חומרה זו חלה על מאכלי חולין של ‘איש טהור'‪ ,‬היא מּוחלת אצל חז"ל רק על‬
‫דרגת קודש מופלגת של מי חטאת וקודשים‪ .‬אף כאן עולה מן הדמיון בין שתי‬
‫המערכות ההלכתיות‪ ,‬שהחומרה היסודית לא נולדה בעולמה של הכת אלא‬
‫קדמה לה‪ ,‬וצומצמה בהלכה התנאית‪ .‬גם כוחם המיוחד של המשקים לטמא‬
‫אחרים‪ ,‬שאין לו בסיס בכתוב‪ ,‬משותף לשתי הספרויות‪ .‬ואולם בעולמם של‬

‫חז"ל חל פיחות במעמדה של חומרה זו‪ ,‬והיא הוגדרה גזֵרת חכמים‪.‬‬
‫בכל המקרים האחרונים אין המדובר אפוא בחומרה קומראנית כי אם במסורת‬
‫הלכתית עתיקה‪ ,‬שקדמה להולדת הכת ונתקיימה בידה‪ ,‬כשם שנתקיימה גם‬
‫בעולמם של חז"ל‪ .‬בשלב מאוחר יותר הוגבלו המסורות המחמירות הללו‬
‫בזרועם הנטויה של חז"ל או הפרושים לפניהם‪ .‬לשון אחר‪ ,‬לא הכת החמירה —‬
‫החכמים הקלו! תופעה זו תתחוור ביתר שאת להלן‪ ,‬עם הדיון במסקנות מחקר‬
‫זה באשר להלכה של חז"ל‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אופיה הגולמי והפשטני של ההלכה‬
‫הקומראנית‪ ,‬לעומת הפיתוח המושגי אצל חז"ל‪ ,‬יוצרים בכמה מקרים משוואה‬
‫הפוכה‪ ,‬שבה הלכת חז"ל מחמירה וההלכה הכתתית מקלה‪ .‬דוגמה לכך היא‬
‫ההפשטה הקיצונית של חז"ל‪ ,‬שהפכה את אהל המת מחפץ למצב‪ ,‬ואת טומאת‬
‫האהל מתופעה מקומית מוגבלת להגדרה חובקת כול‪ .‬כך נוצרה בהלכה הרבנית‬
‫חומרה מרחיקת לכת‪ ,‬שכת קומראן‪ ,‬כמוה כפילון וכיוספוס‪ ,‬לא העלתה כלל‬

‫על דעתה‪.‬‬
‫על אלה יש להוסיף שתי הרחבות תנאיות משמעותיות של טומאת המת‬
‫המקראית‪ :‬בהלכה התנאית מצינו שרשרת מגע המגיעה עד ארבע חוליות של‬
‫נטמאים מן המת ואילך‪ ,‬הנוגעים זה בזה‪ ,‬ובהם כלים המאריכים שלשלת זו‪ ,‬שכן‬
‫הם מקבלים את דרגת הטומאה של החוליה שלפניהם‪ ,‬והטומאה אינה פוחתת‪.‬‬
‫ההלכה הקומראנית אינה מכירה שלשלת כזאת‪ ,‬אלא את הנאמר בכתוב‪ ,‬שאדם‬
‫אחד הנוגע בטמא מת נטמא טומאת ערב‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מגילת המקדש אינה‬
‫מזכירה בשום מקום טומאת מת הנגרמת לכלים באמצעות מגע‪ .‬היא פירשה‬
‫את לשון הפסוקים‪‘ :‬הנגע' ו'כל אשר יגע' בבני אדם ולא בדוממים‪ .‬טומאת‬

‫] ‪[ 328‬‬