Page 336 - ורד נועם סופי לאתר
P. 336
סיכום
יוספוס ,בית המת נטמא ,על קרקעו וקירותיו וכל המחובר להם ,ואילו ההלכה
התנאית (ונראה שאף ההלכה של פילון) פטרה אותם כליל מטומאה .אבל במקרה
זה ההלכה הקומראנית נשענת על פשט הכתוב המורה במפורש שהאהל עצמו
נטמא ועל ההיקש העקיב מאהל לבית בכל ענייניה של טומאת המת .ההלכה
הקומראנית בדבר טומאת הבית גם מתיישבת היטב עם הבחנת היסוד המטא–
הלכתית העתיקה ,שהטבע אינו נטמא ,אך יצירי התרבות ,מעשה האדם ,הם
מקבלי טומאה .חכמים הם שהקלו כאן מכוח שכלול מושגי מרחיק לכת ונטייה
נועזת להקל .הם פירקו את מושג ה'בית' לחומרי הגלם שלו .בדרך זו השיבו
אותו אל הטבע שממנו לּו ַקח ,ובכך פטרוהו מטומאה .ראשוניותה של ההלכה
הקומראנית לעומת ההלכה הרבנית בעניין זה מוכחת גם מקדמותו של המדרש
העתיק התומך אותה ,כפי שאזכיר להלן בדיון בניצני המדרש הקומראניים.
תופעה דומה מאוד ניכרת בחילוק ההלכתי בדינם של כלי אבן .מגילת
המקדש מייחסת להם טומאה ,ואילו חז"ל פטרו אותם .אבל האומנם לפנינו
‘חומרה קומראנית'? כלי אבן אמנם לא נזכרו בכתוב בין מקבלי הטומאה ,אבל
רשימה ארוכה של כלים וחפצים בשימושו של האדם נמנתה גם נמנתה .צירופם
של כלי האבן ,השייכים אף הם במובהק למשמשיו של האדם ,הוא היסק סביר.
דווקא תפיסתם של חכמים ,המוציאה את הכלים הפרימיטיביים (כלי אבנים,
כלי אדמה וכלי גללים) מגדר כלים ,ומשיבה אותם אל הגולמי והטבעי ,היא
בגדר חידוש הצריך ראיה.
כיוצא בזה אנו נוטים להשתומם על ההוראה הקומראנית להרחיק את
הטמאים החמורים מכל ערי ישראל ,שהרי לשיטת חז"ל ההרחקה המרבית
האפשרית היא מירושלים (ובמקצת המקורות גם מערי חומה) ,ואילו בסתם
מושבות ישראל אין כל הגבלה על הימצאותם של טמאים .ואולם עיון בכתוב
מלמד ,שהכת הייתה נאמנה כאן לתיאורים מקראיים של שילוח מצורעים מכל
הערים ולצו התורה על שילוח זב ומצורע ‘מן המחנה' ,כלומר מחנה ישראל,
ותרגמה אותו בצדק לערי ישראל בארץ .קביעתו הבלתי תלויה של יוספוס,
שמצורעים וזבים מגורשים מן הערים ,מחזקת את ההכרה שתפיסה זו נובעת
מפשט הכתוב ,ואולי אף משקפת נוהג קיים .החידוש הגדול מצוי דווקא
בהכרעתם המפליאה של חז"ל לצמצם את כל המרחבים המקראיים המחייבים
שילוח ,כולל מרחב החולין (מחנה ישראל) לתוך תחומה של ירושלים ,ולהותיר
את כל ההתיישבות היהודית בארץ–ישראל מחוץ לכל דיון.
כפי שראינו בפרק ב ,הכינויים ‘מחנה שכינה'‘ ,מחנה לויה' ו'מחנה ישראל'
שנקטו חכמים כלפי מרחבי השילוח של הטמאים ,מסווים את החידוש מרחיק
] [ 326