Page 334 - ורד נועם סופי לאתר
P. 334
סיכום
לא ,והסבה אותו לעניין אחר .תשתיתה הקדומה של מסורת זו שרדה במגילת
המקדש ,בקטע ברית דמשק מקומראן ובמדרש ההלכה התנאי ,אולם זכתה
לפיתוח ופרשנות נבדלים בקומראן מזה ,ובהלכה התנאית מזה.
ב IV 1חידוש :חומרות ורפורמה דתית
חומרות יזומות על גבי הנאמר בתורה מצאנו בודדות בלבד ,וחלקן כבר נידונו
לעיל במסגרת הקטגוריות הקודמות :ההרחבה של דין המשכן המקראי אל
‘עיר המקדש' כולה; צירופם של כל הטמאים טומאות מיניות חמורות (זבות,
נידות ויולדות) אל הזב ,שרק בו (נוסף על המצורע וטמא מת) נאמר בתורה
איסור שהייה במחנה ישראל; החלת דינו של מת שלם לטמא באהל על עצמות
בודדות 2.ההרחבות הללו נובעות משני מניעים מרכזיים בתורתה של הכת.
הנטייה לייחד מרחב של קודש מוחלט גם בתוך המרחב האנושי (‘עיר המקדש'),
והנטייה להאחיד דינים נבדלים ולהימנע מהבחנות פנימיות (החלת דין ‘אדם'
על עצם; החלת דין הזב על נידה ויולדת).
בשני מקרים בלבד אפשר להסיק בוודאות שההלכה הכתתית היא בגדר
רפורמה חדשה ,החולקת על הלכה שקדמה לה .כך באשר לדחייה המפורשת
של ההבחנה בין עצם ואדם לעניין טומאה באהל בממ"ת ,ולדחייה המרומזת
של ההלכה העתיקה של טומאת אבר מן החי במגילת המקדש .במקרה האחרון,
מגמתה של רפורמה זו היא דחייה של הלכה מחמירה דווקא ,כנראה משום שאין
לה זכר בתורה ,ושיבה אל הפשט ,שבמקרה זה משמעו דווקא ‘בחירה בקלות'!
ב 2האומנם נטייה לחומרה?
במאמר שבו הציג לראשונה את תוכנה של ממ"ת ,אפיין יעקב זוסמן את הלכותיה
בראש ובראשונה בקביעה‘ :הכול לחומרא! [ ]...על כל פנים ,החומרא בולטת
ביותר ,וכללו של דבר :הם משווים את מידותיהם תמיד לחומרא .מה שאסור,
אסור בכל מקרה ,ומה שטמא טמא לחלוטין' .זוסמן העיר ,שחוקרים קודמים
לא מניתי כאן את טומאת תכולתו של כלי חרס חתום באהל המת ,אשר נידונה לעיל, 2
שכן זו אינה נראית לי חומרה חדשה של החוגים שמהם יצאה מגילת המקדש ,אלא שימור
מנהגם הקדום של חסידים מקפידים בטהרה .ראיה לכך מעצם קיומה של מקבילה תנאית
לדין זה וגם מייחוסן של הקפדות דומות בספרות התנאית לזמנים קדומים ביותר .על כל
זה ראו במקומו ,לעיל ,פרק ב ,ב.III 3
] [ 324
