Page 329 - ורד נועם סופי לאתר
P. 329
סיכום
סיכום
א .ממקרא להלכה
במבוא לספר ציינתי שהלכות אהלות של חז"ל מצטיינות בשכלולן ובריבוין
העצום בהשוואה אל הבסיס המצומצם בתורה .כעשרה פסוקים בלבד מוקדשים
לטומאת המת בספר במדבר פרק יט ,ועוד כחמישה בתיאור מלחמת מדיין
בבמדבר לא ,ואילו דיני אהלות התנאיים הם מן הסבוכים והענפים ביותר
בהלכה התנאית ,כפי שכבר העירו חכמינו ]...[‘ :אהלות — מקרא מועט והלכות
מרובות' (בבלי ,חגיגה יא ע"א) .הפער הנפער במקרה זה בין המקרא לבין העיצוב
ההלכתי התנאי עתיר הכללים והעקרונות ,המפורט והמסועף ,מעורר השתאות
בדבר מקורו ואופן צמיחתו של גוף ההלכה האדיר הזה .צוהר הצצה אל התהליך
הנסתר הזה מספקות שלוש תחנות מימי הבית השני .במגילת המקדש יוחד קטע
ארוך ומפורט לטומאת המת ,בצד חוקים העולים מחיבורים קומראניים אחרים,
ואף יוספוס ופילון לא התעלמו מטומאת המת .סיכום זה חולק לשני חלקים
עיקריים :דיון בהלכה הקומראנית (להלן ,סעיף ב) ,ובזו התנאית (סעיף ג) .בשל
צמצומו של החומר הרלוונטי אצל יוספוס ואצל פילון ,שולבו המסקנות העולות
ממנו בהבחנות ובשחזורים המוצעים בשני סעיפים אלה.
אפתח את מסקנו ַתי בסקירה קצרה של החוקים המקראיים של טומאת המת
כדי לעמוד על כיווני התפתחותה של ההלכה המאוחרת יותר .המת מיתה
טבעית ,וכן ‘חלל חרב' ,ואף עצם אחת וקבר — כולם מטמאים טומאת מת.
טומאה זו דבקה באדם החי על ידי מגעו במת ,בעצם ,בחלל ובקבר כשהם
‘על פני השדה' ,וכן היא דבקה באדם ובכלים פתוחים על ידי שהייה עם המת
בחלל אחד ,כשהוא ‘באהל' .טומאת אהל היא ייחודית למת בלבד ,ומלמדת על
החומרה המיוחסת במקרא לטומאתו ,להבדיל משאר הטומאות ,כפי שהעירו
חכמים‘ :חמור מכולם המת שהוא מטמא באהל ,מה שאין כלם מיטמין' (משנה,
כלים א ד) .חוק זה של טומאת אהל משקף תפיסה מקראית של הטומאה כמין
] [ 319
