Page 326 - ורד נועם סופי לאתר
P. 326

‫פרק ד‬

‫שונים של ‘בית הפרס'‪ 409.‬משום כך גם עוצבו דינים אלה בתבנית מציאותית‪,‬‬
‫שנגזרה מתנאי השטח‪ ,‬מעצמת המחרשה‪ ,‬מטיב הגידולים‪ ,‬מסוג העפר וכיוצא‬

                                                     ‫באלה‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪.‬‬
‫לאחר זמן‪ ,‬ושמא בעקבות התנגדותם הכוללת של חוגים אחרים לעצם‬
‫המונח ‘בית הפרס'‪ ,‬ביקשו חכמים לצמצם את המגבלות הנובעות ממנו‪ .‬הם‬
‫ראו בו גזרת חכמים‪ 410,‬ומכוח זה החילו עליו קּולות שונות ומשונות‪ 411.‬הדין‬
‫קּוּ ַבע ו'קפא'‪ 412‬לכלל חומרה נומינליסטית מצומצמת של ‘החורש את הקבר'‬
‫בלבד‪ ,‬וכל חרישה אחרת‪ ,‬אפילו של ערמת עצמות או גופה‪ ,‬נפטרה מטומאה‬
‫בלי להתחשב כלל בתוצאותיה המעשיות‪ ,‬מפני שאינה עונה להגדרה של‬
‫חרישת ‘קבר'‪ 413.‬גם מקרים אחרים‪ ,‬שחשש הטומאה שבהם גלוי לעין‪ ,‬הוצאו‬
‫מגדר ‘בית הפרס' בשל הגדרת לוואי חיצונית (שטח שטומאתו נגרמה באופן‬

              ‫‪ 4	 09‬ראו למשל משנה‪ ,‬אהלות יז א‪-‬ב (עמ' ‪ ;)125-123‬יח א‪-‬ה (עמ' ‪.)132-128‬‬
‫‪ 4	 10‬ראו תוספתא‪ ,‬שביעית ג יג (עמ' ‪ )177‬לעניין הנכרי והכותי‪' :‬שלא גזרו אלא עד מקום‬
‫שהן יכולין לגזור'‪ .‬ההגדרה המפורשת 'מדבריהם' או 'דרבנן' ביחס לבית הפרס אופיינית‬
‫לתלמודים‪ .‬ראו למשל ירושלמי‪ ,‬פסחים א ז‪ ,‬כז ע"ד; בבלי‪ ,‬ברכות יט ע"ב; ערובין מז‬

                             ‫ע"א; פסחים צב ע"א‪-‬ע"ב; חגיגה כה ע"ב; כתובות כח ע"ב‪.‬‬
‫‪ 4	 11‬ראו למשל‪ ,‬מלבד הקּולות המנויות לעיל‪ ,‬גם את התפיסה ש'אין בית פרס עושה בית פרס'‪,‬‬
‫השנויה במחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע‪ ,‬במשנה‪ ,‬אהלות יז‪ ,‬ב (עמ' ‪ ,)125-124‬ונסתמה‬
‫כר' יהושע‪ ,‬במשנה תמורה א ה (ראו בבלי‪ ,‬תמורה יב ע"ב)‪ ,‬וחזקת הטהרה של הענבים‬
‫בכרם שבבית הפרס לשיטת בית הלל (משנה‪ ,‬אהלות יח א [עמ' ‪ .)]129-128‬בית הפרס‬
‫נמנה עם הטומאות שאינן מטמאות באהל (משנה‪ ,‬אהלות ב ג [עמ' ‪ )]17‬והנזיר אינו מגלח‬
‫עליהן (משנה‪ ,‬נזיר ז ג)‪ .‬על מקום בית הפרס נאמן אדם להעיד בגודלו מה שראה בקטנו‬

                                                                    ‫(משנה‪ ,‬כתובות ב י)‪.‬‬
‫‪ 	412‬לדוגמה נוספת של הלכה קדומה‪ ,‬שחייבה לדעת אחד החכמים היצמדות למה ש'אמרו' בה‬

                         ‫וסירוב להיזקק להרחבות של 'קול וחומר' ראו לעיל‪ ,‬פרק ב‪ ,‬ג‪.1‬‬
‫‪ 4	 13‬ראו דבריי לעיל‪ ,‬וראו תוספתא‪ ,‬אהלות יז ב (עמ' ‪ ;)615‬רמב"ם‪ ,‬הלכות טומאת מת י ד;‬
‫גולדברג‪ ,‬אהלות‪ ,‬עמ' ‪ ;125‬אליצור‪ ,‬בלטמיא‪ ,‬עמ' ‪ .630 ,626‬כפי שהעיר אליצור‪ ,‬שם‪,‬‬
‫לתפיסה זו יש גם צד של חומרה‪ ,‬כדינו של 'החורש על גבי הארון [‪ ]...‬ואפילו על גביהן‬
‫רום שתי קומות' (תוספתא‪ ,‬אהלות יז א [עמ' ‪ )]615‬שהוא עושה בית הפרס מכוח עצם‬
‫קיומו של 'קבר' שם‪ ,‬אף על פי שאין כל חשש מעשי לפיזור עצמות בחרישה זו‪ .‬אליצור‬
‫מציע לדין 'מלאט(ו)מיה' שבמשנה (אהלות יז ג [עמ' ‪ )]125‬ובתוספתא (אהלות יז ג [עמ'‬
‫‪ )]615‬פירוש חדש ומאיר עיניים‪ ,‬מכוח הראליה והממצא הארכאולוגי‪ .‬על פי פירוש זה‬
‫נחלקו חכמים בחרישה מעל מחצבה העתידה להיעשות קבר‪ ,‬אך טרם קברו בה‪ ,‬אם היא‬
‫עושה בית הפרס מחמת ֵשם קבר הקרוי עליה בלבד‪ .‬אם אמנם כך הוא‪ ,‬לפנינו עוד הדגמה‬

                                                  ‫לתהליך ה'נומינליזציה' של בית הפרס‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 316‬‬
   321   322   323   324   325   326   327   328   329   330   331