Page 331 - ורד נועם סופי לאתר
P. 331
סיכום
מקורות אלה של החוק הקומראני ניתנים למיון מחודש לשלושה)1( :
מסורת עתיקה (לעיל ,ג); ( )2פרשנות מקרא (לעיל ,א); ( )3חידוש המתבקש
מן הנסיבות (לעיל ,ב) או מדרכה המיוחדת של הכת (לעיל ,ד) .מעניין לציין,
שמקורות אלה הם בגדר גרסה עּוּ ָברית של המיון שהציע הרמב"ם למקורותיה
של התורה שבעל פה‘ :נמצא שכלל הדינים האמורים במשנה נחלקים [ ]...מהם
פירושים מקובלים ממשה [ ]...ומהם שנלמדו באחת המדות [ ]...ומהם גזרות,
ומהם תקנות' 1.נפנה עתה לפירוט של ההרחבות הכתתיות האמורות ,לפי המיון
הראשון שהצענו.
ב I1מילוי חללים פרשניים
התורה מלמדת שכלי שאינו חתום באהל המת נטמא (במדבר יט טו) .היא
אינה מפרטת באיזה כלי מדובר ,מה גורל תכולתו ,מה דינם של כלים מסוגים
שונים ומה דינם של מאכלים ומשקים שנטמאו במת באהל או במגע .מגילת
המקדש משלימה דינים אלה מתוך פרשת השרץ בויקרא יא ופרשת מלחמת
מדיין בבמדבר לא .היא מסיקה ִמּ ָפרשות אלו את מיני הכלים הנטמאים ,את
תחולת הטומאה על מאכל ומשקה ואת הצורך בהכשר משקים של המאכלים
הנטמאים .היא מזהה את הכלי הנטמא מתוכו באהל המת עם כלי חרס דווקא,
ומצרפת לכאן את תכונותיו הנלמדות מפרשת שרצים בויקרא יא .במקרה זה
ניכרת קרבה גדולה מאוד בין ההלכה של מגילת המקדש לבין ההלכה התנאית,
הן בהלכה עצמה והן באסטרטגיות המדרשיות שהולידו אותה.
דוגמה אחרת למהלך פרשני הנזקק לפרשות מקראיות שונות היא ההכרעה
בין חוקים בפרשות שונות בתורה באשר לשילוח הטמאים .טמא מת משולח מן
המחנה על פי במדבר ה ,מה שאין כן על פי במדבר יט .ההלכה הכתתית הכריעה
(לקולה!) בעקבות במדבר יט ,והיא פוסקת שטמא מת ישולח רק ממרחב הקודש
המצומצם המקביל למשכן המקראי ,השווה לשיטתה ל'עיר המקדש' ,ולא
מ'עריכמה' ,שהן התרגום שהציעה הכת ל'מחנה' המקראי .עניין זה יידון עוד
להלן .לפי שעה אציין ,שאותו מהלך פרשני נעשה במערכת התנאית ,שהקלה
רמב"ם ,פירוש המשנה ,הקדמה ,א ,עמ' יב .הרמב"ם מונה 'חמישה חלקים' ולא שלושה, 1
כפי שצמצמתי כאן ,שכן את המסורת הקדומה ('פירושים מקובלים ממשה') הוא מחלק בין
אלה שיש להם רמז בכתוב ואלה שהם 'הלכה למשה מסיני' ,חלוקה התלויה במינוח שאינו
רלוונטי לנושא דיוננו כאן .וכן הוא מחלק בין גזרות לבין תקנות .לפירוט ראו דבריו קודם
לסיכום זה ,שם ,עמ' יא-יב.
] [ 321
