Page 325 - ורד נועם סופי לאתר
P. 325
מגמות בהלכה התנאית
לפיזור עצמות בשטח בתנאים הללו גדול בהרבה משל החורש את
הקבר 403.גדולה מזו ,התוספתא מצהירה כי 'החורש מגופו של מת אינו
עושה בית הפרס .אין לך שעושה בית הפרס אלא החורש את הקבר
בלבד'404.
‘החורש את שאינו שלו וכן נוכרי שחרש אינו עושה בית פרס [405.']...
הלכה זו תמוהה ,שהרי חשש הטומאה הנובע מפיזור העצמות אינו תלוי
בזהותו של החורש!
אדמת בית הפרס הנסחפת לחלקה טהורה‘ ,אפילו אדומה והלבינ(ו)ה
או לבנה והאדימוה ,אין עושין אותה בית פרס' 406.גם כאשר נוכחותו
של העפר החשוד בטומאה בשדה התחתון מוכחת במציאות ,אין הדבר
משפיע על ההלכה407.
נראה שהשכבה הראשונה והקדומה של הלכות בית הפרס נוצרה על רקע ראליה
כפרית ,שהפגישה פעילות חקלאית עם מציאותם של קברים בודדים ,שהיו
מפוזרים מחוץ לתחומיהן של ‘שכונות קברות' .מציאות זו הולידה חשש אמתי
מפני טומאתן של עצמות פזורות ,ומכוחה עוצבו חוקי ‘בית הפרס' .חוקים אלה
מראשיתם ,לא הוגבלו לבעיית ההליכה בשטח שיש בו חשש טומאה ,כמצטייר
בהלכה המאוחרת ,בעיקר בתלמוד הבבלי 408,אלא להסדרה מעשית של החיים
החקלאיים במקום שיש בו חששות מסוגים שונים לטומאת מת .על כן נידונו
בהם ענייני חרישה ,עיזוק ,זריעה ,נטיעה ,קצירה ואף בצירת הכרם בסוגים
403שם ,יז ג (עמ' .)125לסיכום הפרשנויות השונות שניתנו להלכה זו ראו אליצור ,בלטמיא,
עמ' .626
404תוספתא ,אהלות יז ב (עמ' .)615
405משנה ,אהלות שם .ראו עוד תוספתא ,אהלות יז ד (עמ' ,)615על 'השותפין והאריסין
האפיטרופין'.
406משנה ,אהלות יז ד (עמ' .)126
407נראה שגם כאן נובע הדבר מהיצמדות נומינליסטית למונח ההלכתי הקדום 'גוש' ,שמשמעו
עפר בצורתו הטבעית ולא עפר שנגרף .ראו תוספתא ,אהלות יז ז (עמ' ;)615גולדברג,
אהלות ,עמ' .126מונח זה נזכר גם בספרות קומראן .4Q264a 3,6 ,ראו נעם וקימרון ,דיני
שבת ,עמ' .515 ,513אפשר שעיקרון זה עומד גם ביסוד שיטת חכמים ,במשנה אהלות יג,
ו (עמ' ,)102שלבנה מעפר בית הפרס אינה מקבלת טומאה .ראו גולדברג ,אהלות ,עמ'
.102
408ראו למשל בבלי ,ברכות יט ע"ב ,ערובין ל ע"ב ,מז ע"א.
] [ 315
