Page 341 - ורד נועם סופי לאתר
P. 341
סיכום
ביותר להכרת הפרשנות הקדומה של המקרא בימי הבית השני והזדמנות
יחידאית להתוודע לשורשיו העלומים של מדרש ההלכה ,המוכר לנו רק בצורתו
הבשלה והמאוחרת בשיאה של תקופת התנאים .יש בהם כדי לזרוע אור גם
על שאלה יסודית ,המנסרת בחלל מימי הביניים ועד המחקר המודרני ,בדבר
היווצרותה של ההלכה של חז"ל ,וההלכה הבתר–מקראית בכלל .האומנם נבעה
מתוך פרשנות של התורה שבכתב ,או שמקורה במסורת עתיקה ונבדלת שנכפתה
על הפסוקים דיעבד? מאלפת לעניין זה מחלוקת מימי הביניים על מקורה של
הלכה מרכזית מהלכות טומאת מת .בתורה נאמר ,שאדם הנוגע בטמא מת נטמא
טומאת ערב ( במדבר יט כב) ,אולם ,כפי שראינו בפרק הרביעי ,ההלכה מייחסת
טומאה בדרגות שונות גם לשלשלאות מגע של אדם וכלים ,עד ריחוק של ארבע
חוליות מן המת עצמו 11.הרמב"ם סבר ששלביה של טומאת השרשרת המדבקת
הזאת ,אשר לא נזכרו בפירוש בתורה ,הם דרבנן:
[ ]...אבל לחייב כרת על ביאת מקדש או על אכילת קדשים אינו חייב אלא
השניים בלבד :הראשון שנגע במת והשני שנגע בו כדין תורה ,שנאמר' :וכל
אשר יגע בו הטמא יטמא' ,אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם או הנוגע באדם
שנגע בכלים שנגעו במת פטור כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש ,שהדברים
האלו אע"פ שהן דברי קבלה אינן דין תורה ,שהרי לא נתפרשו בתורה אלא זה
שנטמא במת שהוא אב ,והשני הנוגע בו שהוא ראשון ,בין אדם בין כלים.
הראב"ד השיג בזעם על הבחנה זו‘ :ראיתי זה האיש ,כל מה שיקשה עליו בדברי
רבותינו יאמר" :מדבריהם הוא זה ,ואינו דין תורה ,והם אמרו" .ואינו כן! שהרי
כל הארבעה שטמאים במת ,כולן מן המקראות בספרי!' 12.כלומר ,לשיטת
הראב"ד עצם קיומו של מדרש הלכה מעיד שמקור ההלכה הוא אכן בפסוק.
לעומתו סבר הרמב"ם כנראה ,שהמדרשים שבספרי אינם אלא אסמכתא ל'דברי
קבלה' .אם להשתמש במונחי המחקר של ימינו ,הרי הרמב"ם ראה בדרשה
שבספרי ‘מדרש מקיים' ,ואילו הראב"ד סבר שהיא ‘מדרש יוצר'13.
נשוב אל ספרות קומראן .מתברר שבעולמה של הכת ,ממש כמו בהלכה
משנה ,אהלות א א-ד (עמ' .)7-5ראו לעיל ,פרק ד ,א.II 5 11
רמב"ם ,משנה תורה ,הלכות טומאת מת ה ה ,והשגת הראב"ד שם .לדרשות הספרי 1 2
המסייעות הלכה זו ראו ספרי במדבר קכז ,קל (עמ' .)168 ;165-164 1 3
למונחים אלה ולסקירה מצומצמת של המחלוקת המחקרית בנושא ראו אלון ,המשפט
העברי ,א ,עמ' .263-243
] [ 331
