Page 344 - ורד נועם סופי לאתר
P. 344
סיכום
ב' III 3מדרש מקיים' בקומראן
דוגמה מעניינת ביותר ל'מדרש מקיים' היא פרשנות מקרא קדומה המשותפת
לקומראן ולחז"ל .המדובר בפירוש לציווי ‘כל דבר אשר יעבר באש תעבירו
באש' (במדבר לא כג) .לפי פשוטו מוסב ציווי זה על כלים שנטמאו במת במהלך
מלחמת מדיין ,וההעברה באש ובמים היא חלק מתהליך טיהורם מטומאה זו.
אך במסורת חז"ל נתלש ציווי זה מהקשרו והוסב על הגעלה והכשרה של כלים
שיצאו מרשותו של גוי לשימושו של ישראל .על כן ,לשיטת חז"ל טיהור
כלים מטומאת מת אינו דורש העברה באש והדחה מיוחדת ,אלא טבילה
והזאת מי חטאת בלבד .והנה ,גם לשיטתה של מגילת המקדש נמחק ציווי
ההעברה באש ובמים מחובות הטיהור של כלים שנטמאו במת ,אף שהמגילה
משתמשת במובהק בפסוקי במדבר לא .יתרה מזה ,קטע קומראני של ברית
דמשק משקף בגלוי פרשנות שהסבה פסוק זה לעניינה של מתכת שהופקה
מפסלי ‘גוים'ַ .מטּ ֵבע לשון קרוב לזה של ברית דמשק נשתמר ברובד קדום
של מדרש הלכה תנאי בפירושו לאותו פסוק .מתברר שביסוד שתי השיטות
ההלכתיות ,הקומראנית והתנאית ,עומדת דרשה עתיקה ,שהעמידה פסוק זה
בחפצים שמקורם ב'גוים' ולא בכלים שנטמאו במת .דרשה זו ודאי אינה נובעת
מפרשנות ראשונית של הפסוק ,כי אם ממסורת מוקדמת שנכפתה עליו .ואולם
בשלב מאוחר יותר ּפּו ַתח המדרש העתיק בשתי הספרויות בשתי דרכים שונות.
הפרשנות הקומראנית הסבה אותו ,מכוחה של מעין גזרה שווה ,לדיני עבודה
זרה ,ואילו השכבות התנאיות המאוחרות פירשוהו בכיוון הנסיבתי של כלי
סעודה שהתגאלו במזונות לא כשרים.
דוגמה אחרת למדרש שאינו אלא אסמכתא בדיעבד היא שימושה של מגילת
המקדש בלשונם של הפסוקים העוסקים בערי הלויים (במדבר לה) בהקשר של
החובה להרחיק את קבורת המתים מכל הערים ,אף על פי שמקור מקראי זה
אינו עוסק כלל במתים ובקבורה .נראה אפוא שלפנינו מדרש קדום ,שסמך
את ההוראות בעניין בתי הקברות שמחוץ לערים אל פסוקי התורה היחידים
המוקדשים להסדרת חיי העיר ומגרשיה (במדבר לה ג-ה) ,ממש כשם שפסוקים
אלה שימשו מקור להלכות תחום שבת של כל יישובי ישראל .לימודים אלה
הם מלאכותיים ,ולא נועדו אלא לאשש ולעגן בכתוב מסורת הלכתית קיימת16.
1 6ברנשטיין וקויפמן ,שם ,עמ' ,87-86כינו מדרש מסוג זה ,התולה הלכה בפסוק שאינו עניין
לה בלא נימוק ובלא שימוש בטכניקה פרשנית כלשהי' ,מדרש לא–טכני' ,והדגימו אותו
בסמיכת הדין של תחום שבת אל ערי הלויים.
] [ 334
