Page 13 - etmol_142

‫והמבטיחה את המשך קיומו הקולקטיבי‪ .‬עתה‪ ,‬עם הצלחתו‬ ‫מחוץ לשאונה של העיר‪ ,‬במורדות גבעות של סלעים‬
‫של המוזיאון בוושינגטון‪ ,‬הולך ונוצר הסדק בין השניים‪ .‬בין‬ ‫אפורים‪ ,‬בלבו של חורש עצי אורן זקופים‪.‬‬
‫תפיסת השואה כחלק מן האתוס והמיתוס הלאומי היהודי‪,‬‬
‫לבין ראייתה כתופעה אוניברסלית‪-‬אמריקנית; בין ההשר‬ ‫המחפש את ההבדלים בין שני המוסדות‪ ,‬ימצא אותם גם‬
‫ההדדי הבלתי ניתן לניתוק בינה לבין המדינה היהודית‪ ,‬לבין‬ ‫בסמליותם האסתטית‪ :‬במרחק שבין כרי הדשא הדשנים לבין‬
‫הניסיון להטמיע את ליקחה בחברה הרב־תרבותית של‬ ‫הסלעים האפורים והחשופים; בין עצי הדובדבן בפריחתם‬
‫ארצות‪-‬הברית; בין הרציפות של ההיסטוריה הלאומית‪,‬‬ ‫העליזה בוושינגטון לעצי האורן חמורי הסבר המחודדים‬
‫הרואה את השואה והמדינה מעוגנות בתהליך התפתחות‬ ‫בירושלים; בין הקירבה לבית‪-‬העלמין הצבאי בוושינגטון‬
‫ביחסי היהודים והעמים‪ ,‬שיש בו היגיון סיבתי כלשהו‪ ,‬לבין‬ ‫לגיבורי המלחמה האמריקאים‪ ,‬לבין הצמידות להר הרצל‬
‫הניסיון להעתיק את התופעה של ההשמדה למישור של‬ ‫ולבית‪-‬העלמין לחללי צה״ל; בין המוזיאון הנשקף על‬
‫תהליכים חברתיים על־לאומיים‪ ,‬שמהותם האוניברסלית‬ ‫סביבתו‪ ,‬לבין ״יד ושם״ המוסתר ממנה‪ .‬האחד מנסה לתפוס‬
‫מקום בולט בתצוגה של התרבות האמריקנית‪ ,‬ואילו השני‪,‬‬
‫מגמדת את אופיה הפרטיקולרי‪.‬‬ ‫במקומו בירושלים‪ ,‬הבירה ההיסטורית‪ ,‬ליד בית‪-‬העלמין‬
‫וכך ניצב העם היהודי בפתח משבר בתודעתו‬ ‫אשר הקבורים בו חוללו את העצמאות הלאומית‪ ,‬מציין את‬
‫הקולקטיבית‪ .‬משבר העלול להיות הרה‪-‬תוצאות לנוכח‬
‫החברה היהודית המפוצלת ברב־גוניותה התרבותית‪,‬‬ ‫הממד השלילי של הקיום היהודי — השואה‪.‬‬
‫האמונתית והמדינית־האזרחית‪ .‬עד עכשיו היו לרב־גוניות‬ ‫הנגדה סמלית זו מצביעה על תפנית הרת‪-‬משמעות בהכרת‬
‫זו של היהודים דוברים ויוצרים בשפות שונות‪ ,‬של‬ ‫הזהות הקולקטיבית היהודית לגבי שני רכיביה המודרניים‪,‬‬
‫משתייכים לזרמים דתיים שונים‪ ,‬של נחלקים לבעלי‬ ‫השואה והמדינה‪ .‬עד לפני שנים לא רבות אפשר היה לראות‬
‫אמונה ולחילונים‪ ,‬של אזרחים שווי־זכויות במדינות‬ ‫את שניהם כתאומי גורל היסטורי‪ ,‬שאין הפרדה ביניהם‪.‬‬
‫חופשיות ושל אזרחים במדינתם הלאומית — מסגרת‬ ‫השואה היא זו שהצדיקה את המאבק למען המדינה‪ ,‬ולקחה‬
‫תודעתית ועניינית משותפת‪ :‬המדינה והשואה‪ ,‬עתה‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫הוא שמחזק את העם במאבסו למען קיומה‪ .‬ואילו המדינה‬
‫היא המעניקה כוח חיות לעם‪ ,‬אשר עבר את השואה‬
‫עלולה מסגרת זו להתפרק‪,‬‬
‫אנדרטת זכרון ביד ושם בירושלים‬
‫שואה והומניות‬

‫לדעת כמה מן המובילים בדעת הקהל היהודית‬
‫בארצות‪-‬הברית‪ ,‬השתנו הדברים מאוד מאז שנות‬
‫החמישים‪ ,‬כאשר רוב היהודים שסברו כי התשובה היחידה‬
‫לשואה הנה מדינת ישראל‪ .‬אמנם‪ ,‬אם חלילה ישראל תהיה‬
‫שוב במצוקה יהודי ארצות‪-‬הברית יתייצבו לימינה ויושיטו‬
‫לה עזרה‪ .‬אולם בינתיים‪ ,‬אצל מיעוט יהודי קטן אך רב‬
‫השפעה‪ ,‬כמו האינטלקטואלים הרדיקליים והחוגים‬
‫הליברליים‪ ,‬ישראל הפכה למעמסה‪ ,‬למכשול‪ ,‬שצריך‬
‫להתגבר עליו‪ .‬על כן מרכזיותה של מדינת ישראל מוטלת‬
‫בספק‪ .‬בתפוצה צמח דור הסבור כי אין להסכים לכך‬
‫שישראל מהווה את המרכז היחיד ליהדות העולם‪ ,‬ובקרב דור‬
‫זה מתחזקת הדעה שכל מה שנעשה בישראל‪ ,‬יכול להיעשות‪,‬‬
‫בצורה אפילו טובה יותר‪ ,‬גם בארצות‪-‬הברית‪ .‬על‪-‬כן פתיחת‬
‫המוזיאון בוושינגטון היא יותר מאשר יד לזכר המיליונים‬
‫שניספו ופיצוי־מה לאלה שנותרו בחיים והפכו את‬

‫ארצות‪-‬הברית לביתם — זוהי גם הצהרת עצמאות‪.‬‬
‫הפרדוקס הראוי לציון הוא כי ל״הכרזת עצמאות״ זו היו‬
‫שותפים מי ששללו את הקמת המוזיאון ואלה שחייבו אותו‪.‬‬
‫אצל אלה וגם אלה נותק הקשר בין ״השואה״ ו״התקומה״‪.‬‬
‫גם אלה המכירים במשמעותו של הצירוף‪ ,‬טוענים כי הוא‬
‫בר‪-‬תוקף רק במדינת ישראל ולא בתפוצות‪ .‬אצל רובם‬
‫התחלף הצירוף ״שואה ותקומה״ בצירוף ״שואה והומניות״‪,‬‬
‫שני צמדי מושגים אשר אינם סותרים בהכרח זה את זה‪,‬‬
‫אולם במצב היחסים הנוכחי‪ ,‬כאשר מצירוף של סיבות‬
‫שונות מתחולל תהליך של התרחקות בין ישראל ויהדות‬
‫התפוצות‪ ,‬ואפילו מתהווה לעתים מתח ביניהן על רקע‬
‫מדיני‪ ,‬בתקופה זו שני צמדי המושגים האלה מסמלים את‬
‫הניגודים שבין שתי התפיסות היהודיות‪ ,‬שהאחת הינה‬
‫ישראל‪-‬צנטרית והשניה אוניברסל‪-‬צנטרית‪ .‬המתח בין שתי‬

‫תפיסות עולם אלה‪ ,‬צופן בתוכו גם אפשרות לקרע‪.‬‬

‫לעיון נוסף‪ :‬בין אושוויץ לירושלים ‪ -‬יוסף גותי‪ ,‬הוצאת ״עם‬
‫עובד״‪ ,‬אוניברסיטת ת״א‪ ,‬אוניברסיטת ב״ג‪.‬‬

‫‪13‬‬