Page 20 - etmol_142

‫מתומכי השליט הממלוכי לפגוע בח­‬ ‫דרך המרכז הראשי בוונציה‪ ,‬שהעומד‬ ‫מנפץ כותנה יהודי בירושלים‬
‫בר פקידיו ונאמניו של השולטאן‪,‬‬ ‫בראשו היה מכונה‪ :‬גזבר ארץ־ישראל‬
‫שעמהם נמנו גם יהודים‪ .‬מכירים אנו‬ ‫או הממונה על מעות ארץ־ישראל‪ .‬מן‬ ‫כבד‪ .‬הרב לוי אבן חביב )הרלב״ח(‬
‫שורה נכבדה של יהודים במצדים‪,‬‬ ‫הבולטים שבהם היו הרב יהודה אריה‬ ‫— רבה של קהילת ירושלים בשנות‬
‫בעיקר מן השכבה האמידה‪ ,‬שעשו‬ ‫ממודינא‪ ,‬מחכמי ונציה היותר מפו­‬ ‫העשרים והשלושים של המאה ה־‪,16‬‬
‫דבות בתמיכתם במוסדות התורה‬ ‫רסמים וכן ר׳ יהודה ליב סראוואל‪ ,‬אף‬ ‫מתאר בדרמטיות רבה את המצב‪:‬‬
‫שבארץ ישראל‪ ,‬כמו הרב יצחק הכהן‬ ‫״ומאכל יושבי ירושלים לא די שאינם‬
‫שולאל‪ ,‬אחרון הנגידים במצרים‬ ‫הוא מוונציה‪.‬‬ ‫מעדנים אלא שהוא מרורים ויגונים‪,‬‬
‫)‪ ,(1516-1502‬שפתח מחדש ישיבה‬ ‫ומי שזוכה להשיג במה לקנות ראש‬
‫בירושלים שנסגרה כמה עשרות שנים‬ ‫ממזרח וממערב‬ ‫בהמה דקה ובני מעיה‪ ,‬ואפילו מעז‪,‬‬
‫קודם לכן‪ ,‬ואף יסד ישיבה נוספת‬ ‫בשבתות ובחגים ובמועדים‪ ,‬הדי הוא‬
‫ומימן החזקת שתיהן‪ ,‬וכן יסד ישיבה‬ ‫גם קהילות אחרות במזרח הקרוב‪,‬‬ ‫בעיני עצמו כאילו יצא לחירות מבית‬
‫בעיד צפת‪ .‬הדב יצחק שולאל נטש את‬ ‫בתורכיה‪ ,‬בבלקן ובסוריה )בעיקר‬
‫הנגידות במצרים ועלה לידושלים מיד‬ ‫בערים קושטא‪ ,‬שאלוניקי ודמשק(‪,‬‬ ‫עבדים וישב על כסא הסגנים״‪.‬‬
‫לאחר הכיבוש העות׳מאני‪ .‬הוא המ­‬ ‫וכן במדינות רחוקות כמו תימן‪,‬‬ ‫על השליחים שיצאו מידושלים אנו‬
‫שיך במאמציו לעזור לסייע לבני‬ ‫צפון אפריקה ומערב אירופה ומרכ­‬ ‫למדים ממקורות שונים כבר מראשית‬
‫העיר‪ ,‬אם כי לא יכול היה לשאת על‬ ‫זה‪ ,‬שלחו כספים לעזרת יהודי‬ ‫השלטון העות׳מאני‪ ,‬אולם על שלי­‬
‫שכמו את החזקת הישיבות‪ ,‬כפי שנהג‬ ‫חים מצפת וטבריה יש עדויות רק מן‬
‫לעשות קודם לכן‪ ,‬בהיותו משמש‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫הרבע האחרון של המאה ה‪ ,16-‬שאז‬
‫אחד המרכזים החשובים לאיסוף‬ ‫חלה הרעה משמעותית במצבה של‬
‫כנגיד במצרים‪.‬‬ ‫כספים למען בני הקהילות היהודיות‬ ‫ארץ ישראל בכלל וצפת בפרט‪ .‬מן‬
‫מקובל היה בקהילות ירושלים וצפת‬ ‫בארץ־ישראל היה במצדים‪ ,‬שאליה‬ ‫המקורות עולה שיהדות איטליה נשאה‬
‫ובקהילות אחרות בארץ‪ ,‬שאיסוף‬ ‫נשלחו שליחים מצפת עוד בסוף‬ ‫בעילור הנטל של התמיכה באותן‬
‫הכספים לא יהיה על בסיס עדתי‪.‬‬ ‫התקופה הממלוכית‪ ,‬ובוודאי גם מי­‬ ‫קהילות‪ ,‬כאשר מרכז איסוף הכספים‬
‫כלומר נאסר על יחידים או רבים‬ ‫רושלים‪ .‬ר׳ נסים ביבא )ביבאס( אסף‬ ‫לארץ ישראל היה בוונציה‪ .‬ממקורות‬
‫לשלוח שליחים מטעמם או מטעמו‬ ‫ברחבי מצרים כספים ופריטי לבוש‬ ‫שונים עולה תמונה‪ ,‬מקוטעת אמנם‪,‬‬
‫של הקהל שאליו הם משתייכים‪ .‬גיוס‬ ‫עבוד יהודי צפת שנפגעו קשות מיד‬ ‫על פעילות עניפה להרמת תרומות‬
‫הכספים היה אמור להתנהל על‪-‬ידי‬ ‫לאחר הכיבוש העות׳מאני בהתנגשות‬ ‫ונדבות למען ארץ־ישראל ויושביה‪.‬‬
‫הארגון הכולל של הקהילה‪ ,‬שאיגד‬ ‫אלימה ועקובה מדם בין נאמני הממ‪-‬‬ ‫בפעילות זו בלטו במיוחד קהילות‬
‫בתוכו את כלל הקהלים‪ ,‬להוציא את‬ ‫לוכים ונציגי השלטונות העות׳מאניים‪,‬‬ ‫ונציה‪ ,‬פאדובה‪ ,‬מנטובה‪ ,‬רומא וכן‬
‫קהל האשכנזים‪ ,‬שהיה עצמאי לנהל‬ ‫לאחר שהופצו שמועות כוזבות על‬ ‫קהילות קטנות יותר בצפונה ‪W‬‬
‫ענייניו בנפרד‪ .‬מסתבר שעל־אף מי­‬ ‫תבוסת השולטאן העות׳מאני בשערי‬ ‫איטליה‪ :‬מודינה‪ ,‬וירונה ואיזור פי־‬
‫עוטם בקהילות ירושלים וצפת‪ ,‬הם‬ ‫קהיר‪ .‬שמועות אלו עוררו רבים‬ ‫מונטה‪ .‬נראה שמנגנונים קהילתיים‬
‫שמרו על ייחודם העצמי‪ ,‬וניהלו את‬ ‫מיוחדים העבירו כספים לארץ־ישראל‬
‫חייהם כמיעוט עדתי נפרד על‪-‬פי‬
‫דפוסי המסורת והתרבות האשכנזית‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫ייחודה של העדה האשכנזית משאר‬
‫העדות מצא את ביטויו בשליחויות‬
‫ומגביות נפרדות בתפוצות הגולה‪.‬‬
‫משה באסולה‪ ,‬שבא לביקור בארץ‬
‫מאיטליה‪ ,‬מספר ביומן מסעו משנת‬
‫רפ״ב )‪ (1522‬על ירושלים‪ ,‬בזו‬
‫הלשון‪ :‬״מקבלי צדקה הם יותר‬
‫ממאתים נפשות‪ ,‬והרבה צדקה באה‬
‫להם ממצרים ותוגרמה וממקומות‬
‫אחרים‪ ,‬והעניים אשכנזים אינם בזה‬
‫הכלל‪ ,‬כי באה להם פרנסתם מוונ­‬

‫ציה״‪.‬‬
‫בסופה של המאה ה‪ 16-‬ובמאה‬
‫ה‪ 17-‬החלו להיערך מגביות נפרדות‬
‫גם מטעם קהלים אחרים בצפת‪ ,‬מלבד‬
‫קהל האשכנזים‪ ,‬כמו יוצאי איטליה‪,‬‬
‫פרובאנס ופורטוגל‪ .‬באשר לירושלים‪,‬‬
‫אין בידינו ידיעות על מגביות נפרדות‬
‫לקהלים השונים‪ ,‬מלבד האשכנזים‪,‬‬
‫שכן הקהילה בידושלים לא היתה‬
‫מחולקת לעדות שונות‪ ,‬אלא הקהל‬
‫הספרדי הדומיננטי כינס תחת כנפיו‬

‫את בני העדות השונות‪.‬‬