Page 4 - etmol 86

‫המדרש שולחו לבית־החולים רוטשילד לשלושה שבועות‪.‬‬ ‫מכאן ואילך נעשה הרעיון החדש הזה לרעיון־חייו של בך‬
‫שם נפגש בן״יהודה עם אברהם משה לונץ‪ ,‬איש י רו די ם‪,‬‬ ‫יהודה‪ ,‬והוא פועל בכל ליבו ונפשו להגשמתו‪ .‬הוא עזב את‬
‫חוקר ארץ״ישראל שלקה באותו זמן בעיוורון בשתי עיניו‬ ‫רוסיה והלך לפאריס‪ ,‬מרכז החיים המדיניים של אירופה‬
‫ובא לשם לדרוש ברופאים‪ ,‬כדי לנסות להשיב לו את‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬כדי ללמוד שם רפואה ״ולהזדיין שם בהידי־‬
‫מאורן‪ .‬שבועיים אין בן־יהודה זז מלונץ בבית־החולים‪ .‬הוא‬ ‫עות הנצרכות״ לעבודתו בארץ״ישראל‪ .‬שם‪ ,‬בהשראת‬
‫מרבה לשוחח אתו בעברית‪ ,‬בהברה ספרדית‪ ,‬ושומע על‬ ‫ידיד‪ ,‬עיתונאי רוסי‪ ,‬טשאשניקוב שמו‪ ,‬כתב בן־יהודה את‬
‫מאמרו המדיני הראשון‪ ,‬׳שאלה נכבדה׳‪ ,‬שהיווה תפנית‬
‫החיים בארץ‪ ,‬ובפרט בירושלים‪.‬‬
‫בינתיים נפסקת אצל בן״יהודה ״גניחת הדם״‪ .‬הוא יוצא‬ ‫מכרעת בחייו ואף בחיי התנועה הציונית‪.‬‬
‫מבית״החולים ונשלח‪ ,‬לפי פקודת הרופא‪ ,‬לימי החורף‬ ‫״שאלה נכבדה״ נתפרסם‪ ,‬לאחר גילגולים שונים‪,‬‬
‫לארץ חמה‪ ,‬לאלג׳יר‪ .‬הוא עושה שם כמעט כל החורף‪,‬‬ ‫ב־‪ ,1879‬ב׳׳השחר״‪ ,‬ירחון מדיני״חברתי‪ ,‬שערך פרץ‬
‫שולח כתבות ומאמרים ל׳׳חבצלת״‪ ,‬השבועון הירושלמי‪,‬‬ ‫סמולנסקין‪ ,‬מאחרוני ה״משכילים״ וראשוני ״חובבי ציון״‪.‬‬
‫וממשיך להתפלמס עם סמולנסקין ב׳השחר׳‪ .‬תשוקתו של‬ ‫במאמר זה‪ ,‬שבעיקרו נידון עניין התחייה הלאומית בארץ־‬
‫בן״יהודה לעלייה לארץ גוברת‪ .‬הוא נוסע‪ ,‬בהוצאות הדרך‬ ‫ישראל‪ ,‬עדיין אין בךיהודה מנסח את השקפתו בדבר‬
‫שנותן לו ידידו טשאשניקוב‪ ,‬לווינה‪ ,‬כדי להתראות‬ ‫תחיית הלשון‪ ,‬כפי שניסח אחר כך בלהט כה גדול‪ .‬״זה היה‬
‫ולהיפרד מבעל ״השחר״‪ .‬שם נודע לו‪ ,‬שסמולנסקין נמצא‬ ‫פרי בוסר של מדינותי הראשונה‪ ,‬שהייתה עוד בוסר אף‬
‫כבר כחודשיים ברוסיה‪ ,‬והוא מופתע לשמוע‪ ,‬״כי בכל‬ ‫היא בעצמה״‪ ,‬אומר בן־יהודה לאחר שנים‪ .‬״עוד הייתי‬
‫מרחבי זו הארץ פרצו פרעות איומות ביהודים‪ ,‬כי אלה‬ ‫בדעותי המדיניות תלוי בדעות אחרים‪ ...‬אבל באותה‬
‫הפרעות העירו רוח לאומי בקרב כל היהודים שם במידה‬ ‫המידה שהלך והתחזק בי הרגש המדיני שלי‪ ,‬בה במידה‬
‫שלא פילל איש מעולם״‪ .‬בן־יהודה רואה במאורעות‬ ‫חשתי יותר ויותר מה היא הלשון לאומה‪ ,‬ובמהרה הגעתי‬
‫החדשים ״אצבע הזמן‪ ,‬שהתחיל להניע הגלגלים לעומת‬ ‫לזה‪ ,‬שעל הטענה בדבר הלשון‪ ,‬שאף דעתי עצמי לא‬
‫שברו של החלום שחלמתי״‪ ,‬והוא מחליט לחכות לשובו של‬ ‫נתקררה בפילפולי המדיני והיתה מנקרת במוחי‪ ,‬השיבותי‬
‫סמולנסקין‪ .‬בימי ההמתנה האלה נושא בן״יהודה לאשה את‬ ‫לנפשי התשובה היותר טבעית והיותר פשוטה‪ ,‬שבאמת לא‬
‫בת״גילו‪ ,‬דבורה‪ ,‬בת שנ״ה יונס‪ ,‬יהודי משכיל‪ ,‬סופר‬ ‫היה צורך בביצתו של קולומבוס כדי למצאה‪ ,‬והיא‪ :‬כמו‬
‫שהתפרנס ממלאכת בישול שעורים‪ ,‬שבביתו היה בן‪-‬יהודה‬ ‫שהיהודים אינם יכולים להיות עם חי באמת‪ ,‬אלא בשובם‬
‫לארץ־ישראל‪ ,‬כך אינם יכולים להיות עם חי‪ ,‬אלא בשובם‬
‫יוצא ונכנס בצעירותו‪.‬‬ ‫ללשון האבות‪ ,‬ולהשתמש בה לא בלבד בספר‪ ,‬בדברים‬
‫בן־יהודה מפליג עם אשתו הצעירה לארץ־ישראל‬ ‫שבקדושה או שבחכמה בלבד‪ ,‬כמו שטען פרץ בן משה‪,‬‬
‫ומתחיל להרגילה בספינה לדיבור עברי‪ .‬לאחר זמן מה‬ ‫עורך ׳השחר׳‪ ,‬אלא דווקא בדיבור פה‪ ,‬מגדולים ועד קטנם‪,‬‬
‫כשאומר הבעל לאשתו בעברית‪ ,‬״מה יפה המקום הזה!״‬ ‫נשים וטף‪ ,‬בחור ובתולה‪ ,‬בכל ענייני החיים‪ ,‬ובכל שעות‬
‫והיא משיבה‪ :‬״באמת יפה זה המקום!״ נחקק המאורע הזה‬ ‫היום והלילה‪ ,‬ככל הגויים‪ ,‬גוי גוי בלשונו״ )מההקדמה‬
‫בתודעתו של בן״יהודה‪ :‬״אלה היו המלים הראשונות‪,‬‬
‫שיצאו מפי אשה בזמננו בשיחת חולין בלשון העברית‪,‬‬ ‫למילון(‪.‬‬
‫בן־יהודה מתחיל בצעדים להגשמה אישית של רעיונו‬
‫בתור לשון חיה ומדוברת״‪.‬‬ ‫ופותח בהכנות לעלות לארץ־ישראל‪ .‬הוא מרענן ומחדש את‬
‫עם הגיעו ליפו‪ ,‬בין ראש־השנה ליום״כיפור של שנת‬ ‫ידיעותיו בלשון העברית ומנסה להידבר בעברית עם‬
‫תרמ׳׳ב )‪ ,(1881‬סר בן־יהודה לאכסניה יהודית ומשוחח‬ ‫משכילים שונים‪ ,‬שהוא נפגש עמהם‪ .‬ספרי אברהם מאפו‪,‬‬
‫מלים מספר בלשון*הקודש עם האכסנאי‪ .‬זה מספר לו שהיה‬ ‫הכתובים בלשון המקרא‪ ,‬שקרא בנעוריו‪ ,‬מסייעים לו‬
‫נוהג לקרוא את מכתביו מפארים ב׳׳חבצלת״‪ .‬הוא אף משגר‬ ‫בעניין זה‪ .‬הוא החליט‪ ,‬שהלשון העברית תהיה לו מעתה‬
‫מיברק אל י‪.‬ד‪ .‬פרומקין‪ ,‬עורך השבועון‪ ,‬ומודיעו על בוא‬ ‫לשונו‪ ,‬״לא בדרך ארעי‪ ,‬מלאכותי‪ ,‬לעתים מזומנות״‪ ,‬אלא‬
‫סופרו‪ .‬כשמגיע בן״יהודה למחרת בבוקר בעגלה ירושלי‪-‬‬ ‫לשונו הטבעית‪ ,‬התמידית‪ .‬אותה שעה נוכח בן־יהודה ״עד‬
‫מה‪ ,‬הוא יורד משער יפו ופוסע למשכנו של בעל ה׳׳חבצ'‬ ‫כמה קשה לדבר עברית‪ ,‬עד כמה הלשון העברית איננה‬
‫לת״‪ .‬פרומקין מזמינו לעזור לו בעריכת ה׳חבצלת׳ ושכרו‬ ‫עלולה עדיין להיות בלי השימוש בכל צורכי החיים‬
‫הרגילים של בני אדם״‪ ,‬והוא מתחיל לרשום לעצמו‬
‫ננקב‪ :‬עשרים פראנק לחודש‪.‬‬ ‫״רשימה של מלים עבריות היותר דרושות בדיבור״‪ .‬אז‬
‫מתחיל הוא לפרסם ב׳מגיד משנה׳ הצעות לחידושי״מלים‬
‫תקיעת כף‪ :‬רק עברית‬ ‫שלו‪ ,‬והראשונה שנתפרסמה בי״ז טבת תר״ם )‪ (1880‬היתה‬

‫בן״יהודה נפגש עם יחיאל מיכל פינס‪ ,‬מראשי היישוב‬ ‫מילון)במקום ׳ספר־מלים׳ בלשון ה׳משכילים׳(‪.‬‬
‫וממנהיגיו‪ .‬פינס היה אז פקידה של חברת ״מזכרת משה‬
‫מונטיפיורי״‪ ,‬שנוסדה שנים אחדות קודם־לכן‪ ,‬כדי להכשיר‬ ‫להיות מורה‬
‫את היהודים בארץ״ישראל ״לחיים של כבוד על עבודה‬
‫במקום החיים של בושה על החלוקה״‪ .‬בערב הושענא״רבה‬ ‫באותו זמן תוקפת אותו מחלת השחפת‪ ,‬ותוכניותיו‬
‫כורת בן־יהודה ברית בתקיעת כף עם פינס‪ ,‬והם מחליטים‬ ‫להשלים את לימודי הרפואה בפאריס מתבטלות‪ .‬הוא נאלץ‬
‫לדבר רק עברית‪ ,‬לא רק בינם לבין עצמם אלא גם עם כל‬ ‫לבקש לו מקצוע אחר‪ ,‬שיוכל להתקיים ממנו בארץ‪ ,‬ופונה אל‬
‫אדם מישראל ששומע עברית‪ .‬עוד באותה שנה מייסדים בן‪-‬‬ ‫קרל נטר שיסד את בית״הספר החקלאי מקוה״ישראל של‬
‫יהודה ופינם את החברה ״תחיית ישראל״‪ .‬אחת מתכליותיה‬ ‫״כל ישראל חברים״‪ ,‬ומבקשו שיתן לו איזו עבודה בירוש­‬
‫של החברה היא‪ :‬״החברים היושבים בארץ־ישראל ידברו‬ ‫לים למצוא את מחייתו‪ .‬לאחר משא־ומתן מציע נטר‪ ,‬שבן־‬
‫איש את רעהו עברית בסוד החברה‪ ,‬בבית מועדה ואף‬ ‫יהודה ייכנס לזמן קצר לבית־המדרש למורים של חברת‬
‫בשווקים וברחובות‪ ,‬ולא יתבוששו‪ .‬גם ישיבו לבם ללמד‬ ‫״כל ישראל חברים״ בפאריס‪ ,‬״כדי להשתלם בלשון‬
‫את בניהם ובנותיהם וכל מרבית ביתם את השפה הזאת‪ .‬אף‬ ‫הצרפתית וללמוד קצת יותר כתיבת הארץ של צרפת״‪,‬‬
‫תעמול החברה לצרפנה מסיגיה ובדיליה ולעשותה מדוברת‬ ‫ואחר״כך יישלח למקווה־ישראל להיות שם מורה ללימודים‬
‫כלליים‪ .‬לאחר זמן קצר של לימודיו אלה בבית״המדרש‬
‫בבתי התלמוד״‪.‬‬ ‫למורים תוקפת את בן־יהודה שוב השחפת‪ ,‬ורופא בית‬
‫כעבור זמן־מה מציע נסים בכר‪ ,‬שליח חברת ״כל ישראל‬
‫חברים״‪ ,‬לבן־יהודה ללמד עברית בבית־הספר לבנים שהוא‬
‫עומד לפתוח בירושלים‪ .‬בן־יהודה מתנה אתו תנאי מפורש‪:‬‬