Page 20 - etmol 58
P. 20
שלח את אחד מפקידיו ,פוגל שמו ,לעצור מפגינים ,אולם חבר קיבוץ וסופר ,ויוסף ,חוקר ארץ־ישראל נודע .כאן
הוא לא הצליח לעצור איש. נמצא גם הפנסיון של גברת הוז ,שבנה דוב הוז היה מראשי
קניות בשביל אשת המנהל ההסתדרות וה״הגנה״.
הרחוב הראשי בשכונה ,אשר עם קום המדינה קיבל את
רוב יהודי יפו גרו בשכונות נוה-שלום ונוה-צדק .שם השם רחוב המרד -היה רחוב צר וללא מדרכות .החנויות
נמצאו המוסדות החינוכיים )להוציא גימנסיה ״הרצליה״ היו קטנות .בחנותו של אבו דרוויש אפשר היה להשיג
שהיתה בתל-אביב( (1 :״חדר״ ברחוב ברנט בנוה-שלום: תבלינים שונים וקטניות מסוגים שונים .בחנותו של היהודי
היה זה חדר דתי טיפוסי .שפת ההוראה והדיבור היתה ממולו אפשר היה להשיג תפוחים ותפוחי״אדמה גדולים,
יידיש (2 :בית״ספר ״תחכמוני״ ,אף הוא בנוה-שלום .היה
זה בית-ספר דתי ,אולם התלמידים דיברו עברית; (3בית- שהובאו מאוקראינה .הכל חיו רוב הזמן בשלום.
הספר לבנות בנוה-צדק מיסודם של חובבי-ציון .היה זה במנשיה זו לא היו כבישים ובחורף רבו שם השלוליות.
בית-ספר מודרני ששפת ההוראה ושפת הלימוד בו היו ברחוב בוסטרוס ,שהתחיל בסוף מנשיה ,והיה רחוב המסחר
עברית (4 :בית-ספר ״אליאנס״ של חברת כל ישראל חברים ״המודרני״ וה״אירופי״ של יפו -היה כביש עשוי מאבנים,
)כי״ח( היהודית-צרפתית ,ששפת ההוראה שם היתה צרפ ומדרכות .עובד עיריה מיוחד היה עובר כל היום לאורך
תית (5 :בית-ספר של חברת ״עזרה״ היהודית-גרמנית ,בו רחוב בוסטרום עם נאד מים על כתפיו והיה ״משקה״ את
למדו בגרמנית. הדרך ,כדי למנוע אבק.
גם אני למדתי ב״עזרה״ ויחד היינו כ 150-ילדים .ההנה הבים־באשי חסן בק היה מפקד יפו והסביבה .הוא רצה
לה לא הצליחה להכניס את השפה הגרמנית לחיי היום-יום לתת לעיר צורה יותר מודרנית ואת החלטותיו ביצע באכזר
של התלמידים .בית-הספר היה בקרבת הים ,ברחוב הכוב יות .לפקודתו עמד קצין בדווי ,שעבר ברחובות מנשיה יחד
שים של היום ,והוא היווה חלק מ״מובלעת״ גרמנית, עם עוזריו והרם את כל המבנים שהקימו התושבים בשטח
שכללה גם מגרש טניס ובית-מגורים ,בו חיו בצפיפות הרחוב ,נוסף לבתיהם .הוא לא היה אהוד ביותר על תושבי
פועלים נוצרים שעבדו אצל הגרמנים בשכונה שלהם ביפו. יפו ולבסוף נמצא הרוג בין פרדסי רמלה .כעשרים שוטרים
כאן ראיתי בשנת 1909מכונית ,כנראה הראשונה בארץ, עמדו לרשותו .עבודה רבה לא היתה להם .הקצין היה מטייל
שבעליה היה הגרמני וגנר ,בעל בית-החרושת שמעבר ברחוב בנחת ,כרסו לפניו ,וקיבל כמובן מאליו את ברכות
האנשים שפחדו מפניו .בלילה היה עובר בשכונה שומר
לפסי-הרכבת ביפו.
מנהלו של בית-הספר היה הלברשטדטר .הוא לימד ערבי .כיום ,כל אותו איזור הרוס.
גרמנית ,חשבון וגיאוגרפיה ,והכל כמובן ,בגרמנית.
הלברשטדטר היה שוחט במקצועו ,כך אמרו .סכין שחיטה צלצול לדרך ארוכה
היה תלוי במקום מבובד בביתו והוא היה מספר על מקצועו
בגאווה רבה .דירתו היתה בחצר בית-הספר ולעתים קרו אמצעי תחבורה חשוב ביפו היתה הרכבת לירושלים .היא
בות היה שולח אותנו מהכיתה כדי לערוך קניות בשביל נבנתה על״ידי חברה צרפתית בשנת .1892בתחנת״הרכבת
ביפו ,בגבול המזרחי של מנשיה ,היה אולם אחד לשימוש
אשתו .היינו ממלאים משימה זו ברצון. קהל הנוסעים ובו ספסלים אחדים .על הרציף צעד לו בנחת
מבין המורים אני זובר את פסח אוורבוך ,המורה לעב מנהל התחנה ובידו פעמון .בצלצול שלישי היה מבשר
רית .שנים אחדות לימד אותנו גם הסופר אלכסנדר זיסקינד לנוסעים שהרכבת יוצאת לדרכה הארוכה ,ובתום שלוש
רבינוביץ )אז״ר( .בכיתות הגבוהות היה מורה לערבית שעות ויותר היא תגיע לירושלים .עם כניסתה של תורכיה
בשם דג׳ני .היה לנו גם מורה לזמרה -גנסין .הוא אירגן למלחמה לצידה של גרמניה בראשית ,1915פירקו השל
מקהלה וגם ניגן לפנינו בכינור .שמידט ,גרמני ,לימד אותנו טונות את קטע המסילה שבין יפו ללוד ,מכיוון שחששו
מלאכת-יד והיינו עושים אצלו קוביות מקרטון .לעתים מנחיתה של צבא בריטי ביפו ,אשר ישתלט על הרכבת.
רחוקות ערכנו טיולים ,בעיקר לירקון הרחוק ,שמעבר בתחילת כהונתו של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל,
לחולות ,ולשבע-טחנות. הונח קו מסילה חדש מיפו-תל-אביב ועד לוד.
בארץ פעלו אז משרדי דואר של ארצות זרות -גרמניה,
מלחמת שפות בחולות רוסיה ואוסטריה״הונגריה .המפותח מכולם היה הדואר
האוסטרי .ביפו לא היו שמות לרחובות ,פרט לרחוב בוסט-
ב 1913-החל המאבק בארץ נגד השימוש בשפה הגרמנית רוס ורחוב ברנט ,והדבר יצר קושי בחלוקת המכתבים.
בבתי-הספר של ״עזרה״ .בתל-אביב התארגן ועד פעולה בדואר האוסטרי עבד מחלק-מכתבים יהודי ,שבעד עשירית
מורכב מעסקנים ומתלמידי גימנסיה ״הרצליה״ .יום אחד הבישליק ,שכר-טירחה עבור כל מכתב ,היה מביא את
חיכו לנו בפתח בית-הספר אנשי הוועד ורוב התלמידים
והמורים הלכו לחולות תל-אביב ,בסביבות רחוב נחלת הדואר לבית.
בנימין של היום ,ושם העסיקו אותנו בשירה ובמשחקים מאורע חשוב באותם ימים היה בואו של האווירון הרא
שון לארץ ,בשנת .1914הוא הוטס על-ידי התורכי נורי -ביי
שונים .כך בילינו שמונה ימים. ונחת בחולות תל-אביב ,בסביבות רחוב יונה הנביא של
המנהל של ״עזרה״ ביקר יחד עם עוזריו בבתי ההורים היום .זה היה מאורע גדול .התורכים שמחו שגם להם יש
וניסה להשפיע עליהם להחזיר את ילדיהם לבית-הספר ,אבל אווירונים .ביפו נערכו חגיגות גדולות לכבודו של הטייס.
ללא הצלחה .כיוון שמורי בית-הספר הצטרפו לשביתה אולם למחרת ,כשהאווירון המריא בדרכו לירושלים ,הוא
הביא מירושלים שני תלמידים מסמינר המורים שם )שגם נפל לים אחרי שהתרומם ,וטייסו טבע .את גופתו העבירו
הוא היה בהנהלת ״עזרה״ וגם שם נערכה שביתה( ,כדי
שישמשו כמורים .ברחובות נוה-שלום הופיעו כרוזים לקושטא.
עלילת הדם המפורסמת נגד היהודי בייליס ברוסיה ,היה
במסגרות שחורות שקראו בוז ל״שוברי השביתה״. לה הד גם בארץ-ישראל )אגב ,לאחר שבייליס זוכה ,הוא
לא עבר זמן רב וועד הפעולה שכר בית ברחוב לילינבלום עלה לארץ וישב כאן כמה שנים( .ברחוב מנשיה התרכזה
ושם נפתח בית-ספר חדש לתלמידי ״עזרה״ .הצפיפות תהלוכה של יוצאי רוסיה ,בעיקר פועלים ,שנשאה כרזה עם
בבנין ,שהיה בית-מגורים לשעבר ,היתה גדולה וכדי להי ציור כלב ועליו סיסמאות נגד הצאר ונגד האנטישמיות
כנס לכיתה ,צריך היה לעבור כיתה אחרת .אבל היה כדאי - ברוסיה .המפגינים עברו ברחוב המרכזי של מנשיה עד
שהגיעו לבית-הכנסת ברחוב ברנט בנוה-שלום ושם התפז
השפה העברית ניצחה! רו .הקונסול הרוסי היה רשאי לשפוט את נתיני רוסיה .הוא
20
