Page 5 - etmol 58

‫את סיפורם של הקראים אנשי טולדו אברהם בן־פדאנג׳‬ ‫אחינו בי ירושלים בזמן הזה מנוס לכל בורח ומנוחה לכל‬
‫ואברהם בךאלהרוני )כלומר בן הכהן( שהגיעו לירושלים‬
‫דרך ביזנטיון‪ ,‬שהו תחילה ברמלה ואחר־כך התיישבו‬ ‫אבל‪ .‬ובתוכה עבדי ה׳ הנקבצים אליה אחד מעיר ושנים‬
‫בירושלים‪ .‬המעשה כשלעצמו יש בו פרטים מעניינים בפר­‬ ‫ממשפחה‪ .‬ובתוכה נשים מקוננות וסופדות בלשון הקודש‬
‫שה של איסורי חיתון אצל הקראים וכן על מצבם בירוש­‬
‫ובלשון פרם ובלשון ישמעאל״‪.‬‬
‫לים‪.‬‬ ‫״השאלות העתיקות״ שנתחבר ככל הנראה בחצי הרא­‬
‫בסיכום אפשר לומר שאנחנו מוצאים אצל הקראים בני‬ ‫שון של המאה הי״א‪ ,‬מכיל תיאור מחורז לגלגני על מנהגי‬
‫המאות ה־י׳ וה‪-‬י״א הן את הרעיון של העליה והן את‬ ‫האבל התמידי של הקראים‪ .‬כמה דורות לפני־כן כבר התלונן‬
‫המעשה שהפך את הרעיון למציאות‪ .‬סופרים קראים‪ ,‬בעיקר‬ ‫סלמון בן־ירוחם על הרבניים שלועגים לאבלי ציון הקראים‪.‬‬
‫פרשני מקרא‪ ,‬היו מראשי העליה ואחריהם באו ממנהיגי‬ ‫אין יסוד להניח ואין לחשוב ש״אבלי ציוף‪ /‬שהוא ביטוי‬
‫הכת ומבני העדה‪ ,‬אשר קיימו את הפסוק ״על חומותיך‬ ‫מקראי‪ ,‬נאסר לשימוש אצל הרבניים‪ .‬אמנם הקראים הפבו‬
‫אותו למעין מונח ממוסד‪ ,‬כפי שמוכח מתיאור המעשה בנס‬
‫ירושלים הפקדתי שומרים״‪.‬‬ ‫שאירע ליהודי רמלה; גזרה שעמדו לגזור עליהם נתבטלה‬
‫בזכות צום משותף של רבניים וקראים‪ ,‬אחרי שפנו אל‬
‫לעיון נוסף‪ :‬ארץ־ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה ~ מ‪.‬‬ ‫״אבל״ אחד‪ .‬משתמע אפוא שהיו אנשים מן הקראים בארץ־‬
‫ישראל שנקראו ״אבלים״‪ ,‬והם היו כנראה מן הנבחרים של‬
‫גיל‪ ,‬בהוצאת אוניברסיטת תל־אביב ומשרד הביטחון‪.‬‬ ‫העדה‪ ,‬ואפשר לשער שהיו ניכרים בלבושם ובמנהגי אבלות‬

‫שהיו נוהגים בחיי יום־יום‪.‬‬
‫ממכתבי הקראים שנתגלו בגניזת קהיר ברור שעליית‬
‫הקראים לארץ־ישראל נמשכה אף במאה האחת״עשרה‪.‬‬
‫עולה כזה הוא משה בן־יצחק‪ ,‬שהגיע לירושלים ממצרים‬
‫והוא כותב אל מי שהיה מורהו שם‪ ,‬שלמה בן דוד אלערישי‬
‫)איש אלעריש‪ ,‬כנראה(‪ .‬לפי ההודעה שהוא חוזר עליה בכל‬
‫מכתב‪ ,‬שהוא מתפלל יום ולילה על־יד שערי הר״הבית‪ ,‬ניכר‬
‫שקהילתו היא ששלחה אותו והיא שפירנסה אותו‪ ,‬ממש כפי‬

‫שהורו חכמי הקראים במאה העשירית‪.‬‬

‫אחד ממכתביו נכתב אל שני האחים יצחק ובנימין בני‬
‫יוסף בוורגלאן‪ .‬אחיהם משה שהה בירושלים שנים רבות‬
‫ונפטר בה שנה לפני כתיבת המכתב‪ ,‬ב‪ .1038-‬משה בך‬
‫יצחק‪ ,‬הכותב‪ ,‬מוסר לשני האחים פרטים על האח שנפטר‪:‬‬
‫אשתו הראשונה נפטרה והוא נשא אשה שניה‪ ,‬ונולדו לו בן‬
‫)שהוא במצרים( ושתי בנות)שהן בירושלים(‪ .‬בתו הגדולה‪,‬‬
‫רחל‪ ,‬גרה ברמלה; היא נשואה ולה שתי בנות‪ ,‬ואליה‬
‫העביר הכותב את ארבעת הדינרים ששלחו שני האחים‬
‫לאחיהם שבירושלים‪ ,‬שנפטר בינתיים‪ .‬משה בךיצחק אינו‬
‫בן ורגלאן בעצמו‪ ,‬כך נראה‪ :‬אבל דומה ששהה שם והכיר‬

‫שם מבני העדה הקראית‪ .‬מדובר במכתב גם על כוונתם של‬
‫אותם שני אחים שבוורגלאן לעלות בעצמם לירושלים‪.‬‬

‫עדות מרשימה על עליה של קראים מספרד כלולה במכתב‬

‫של שמעון בן־שאול בן־ישראל הטוליטולי)מטולדו(‪ ,‬הכותב‬
‫ב״‪ 1057‬מירושלים אל אחותו בלוטה בטוליטולה‪ .‬נמצא בו‬