Page 153 - morocco

‫השפה ‪147‬‬ ‫חתיכה בכלב מותרת(‪ ,‬כלומר מותר להפעיל כל דרך שכנוע כדי לחלץ )למרוט( אפילו‬
‫פרוטה )חתיכה( מכיסו של הלקוח הלא‪-‬יהודי‪ .‬ביטוי אחר לעניין זה‪ ,‬שכמעט כולו‬
‫מרוקו‬ ‫עברי‪ ,‬היה "פרוט ולא ילך"‪ ,prut ula yilix ,‬כלומר מוטב לחלץ אפילו פרוטה )"פרוט"(‬
‫ובלבד שלא ילך ריקם‪ ,‬בלא לקנות מאומה‪ .‬צורת המילה "פרוט" ייחודית למרוקו‪.‬‬
‫לשון השדח‬ ‫לפעמים היו מילים עבריות מסוימות שגורות כל כך בתוך הדיבור הערבי‪-‬היהודי שגם‬

‫הש־ח הוא תרגום כתבים ;!בריים‬ ‫הערבים קלטו אותן והשתמשו בהן‪.‬‬
‫לערבית מוגרבית‪ ,‬והוא שימש בהוראת‬ ‫אבל בדרך כלל הלהגים הערבי‪-‬היהודי‪ ,‬הספרדי‪-‬היהודי או הברברי‪-‬היהודי היו‬
‫התלמידים ואף בבית הכנסת‪ ,‬למשל ‪ ,‬את‬ ‫שימושיים רק בקרב היהודים‪ .‬ואם יהודי דיבר עם מוסלמי או עם נוצרי הוא לא יכול‬
‫ההפטרות של פסח קראו לא רק בנוסחן‬ ‫היה להשתמש בלהג היהודי אלא בלהג הכללי שהלא‪-‬יהודים עצמם דיברו‪ .‬כשהעלו‬
‫העברי שבנביאים אלא ‪,‬ם בתרנומן‬ ‫על הכתב את הלהג היהודי כתבו אותו באותיות עבריות‪ ,‬כמקובל בשאר לשונות‬
‫הארמי‪ ,‬לאחר מכן תר‪ ,‬מו‪ ,‬ם את התר‪,‬ו ם‬ ‫היהודים‪ .‬כך במכתבים פרטיים‪ ,‬כך בחוזים עסקיים‪ ,‬כך בשירים מטיפוס ה"קציד "ה‬
‫הוה לערבית‪ ,‬ומאחר שהתרגום הארמי‬ ‫הערבית ובסוגות ספרותיות אחרות‪ ,‬שהיהודים יצרו בהן לא מעט‪ ,‬וכך גם בעלוני‬
‫הכיל‪,‬ם תוספות מדרשיות הוא היה ארוך‬ ‫מידע ובאיגרות שהגיעו‪ ,‬למשל‪ ,‬מה"קרן קיימת לישראל" או מטעם מוסדות הקהילה‬
‫יותר ‪ ,‬ו ל כן‪ ,‬ם השרח להפטרות אלו היה‬
‫ארוך מן הנוסח העברי‪ ,‬את התר‪,‬ום‬ ‫ושנקראו בציבור בבית הכנסת‪.‬‬
‫והשרח אמרו לכל פסוק בנפרד‪ ,‬מקור‬ ‫כל לשון שהיהודים דיברו בגולה ‪ -‬הם שילבו בה את המילים והביטויים העבריים‬
‫והארמיים הנושאים את המטען התרבותי הייחודי להם‪ .‬לשונות היהודים במרוקו‬
‫תר‪,‬ום ושרח‪ ,‬מקור תר‪,‬ום ושרח‪,‬‬ ‫אינן יוצאות מכלל זה‪ ,‬זולתי הצרפתית‪ ,‬שכאמור נשארה במידה רבה בטהרתה‪ .‬שכן‬
‫הנה דו‪,‬מה של פסוק עברי מאסתר‬ ‫אחת התמורות בחיי התרבות של היהודים במרוקו במאה העשרים הייתה רכישת‬
‫א‪ ,‬י ‪ ,‬ותר‪,‬ומו לשרח נוסח תאפילאלת‬ ‫ההשכלה הכללית השיטתית‪ ,‬שבעקבותיה באה התרבות החילונית‪ .‬הצרפתים‪ ,‬שהיו‬
‫כובשים ומדכאים בעיני הערבים‪ ,‬נתפסו בעיני היהודים כמשחררים‪ ,‬ואכן זכויותיהם‬
‫בעדו!‬ ‫האזרחיות ומעמדם האישי של יהודי מרוקו השתנו לטובה במשך רוב שלטונם של‬
‫ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים‪,‬‬ ‫הצרפתים שם‪ .‬ועוד ראו היהודים בצרפתית לא רק לשון אלא תרבות‪ ,‬ובעיני רבים‬
‫כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין‪,‬‬ ‫מהם ‪ -‬תרבות מתחרה לתרבות היהודית המסורתית‪ .‬אלה שזנחו את התרבות‬
‫וקאל עלטאן לפייסין עארפין לוקות‪,‬‬ ‫המסורתית ונחתו בחיקה של תרבות צרפת היוקרתית‪ ,‬הכובשת והחילונית‪ ,‬לא היו‬
‫אין פדאלך פלאם עלטאן ל ק ר א ם‪',‬מיע‬ ‫זקוקים עוד בשיגם ושיחם למרכיב העברי בלשון הדיבור החדשה שלהם‪ .‬לעומתם‪,‬‬
‫יהודים אחרים‪ ,‬שעזבו את מרוקו בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים‬
‫עארפין סרע וסריעא‪,‬‬ ‫והעתיקו את מגוריהם לצרפת או לאזור הדיבור הצרפתי בקנדה‪ ,‬והתיישבו דווקא‬
‫תר‪,‬ום כתוב זה הוא מילולי ואילו‬ ‫בקרב קהילות מסורתיות‪ ,‬אימצו בדיבורם את הלהג הצרפתי היהודי המסורתי שגם‬
‫ת־‪ ,‬מנו אותו מחדש לעברית היינו‬
‫חוזרים פחות או יותר אל לשון המקור‪,‬‬ ‫הוא כולל מרכיב עברי נכבד‪.‬‬
‫עם זה‪ ,‬ביטויים אחדים הנקוטים בשרח‬
‫כאן אינם נוה‪,‬ים כלל בערביתהמדוברת‪,‬‬ ‫לשון השךח‬
‫למשל‪" ,‬לפייסין" ©לחכמים® מיוחדת‬
‫ללשון השרח ואכן היא מ תר‪ ,‬מ ת‪ ,‬ם את‬ ‫מלבד הלהגים המדוברים היה ליהודים עוד להג ייחודי‪ ,‬ששימש בתרגום לערבית של‬
‫"חכם" שבה‪,‬דה של פסח>"כנ‪,‬ד ארבעה‬ ‫הטקסטים העבריים והארמיים אשר ידיעתם‪ ,‬לימודם או קריאתם היו חשובים לקיום‬
‫בנים דיברה תורה‪ ,‬אחד חכם" וכו® ומשם‬ ‫התרבות היהודית‪ ,‬בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים‪ .‬לתרגום זה‪ ,‬השרח‪ ,‬נזקקו‬
‫היא ידועה היטב לקוראים‪ ,‬ואילו בלשון‬ ‫למשל לצורך לימוד החומש לילדים‪ ,‬או לביאור ההגדה של פסח בליל הסדר לנשים‪,‬‬
‫המדוברת המילה ל"חכם" היא "מעק"ל‬ ‫לטף ולהדיוטות שלא היו בקיאים בעברית‪ .‬בדרך כלל היה תרגום הטקסט העברי‬
‫או "ענדו ל‪-‬עקל">"יש לו שכל"®‪, ,‬ם‬ ‫מילולי וצמוד למקור‪ .‬בתקופה שאנו מדברים עליה נאמר השרח על פי רוב בעל פה‪ ,‬אך‬
‫המילים "אין">"כי"® ו"פדאלך">"כן" ‪,‬‬ ‫לפעמים גם נקרא מן הכתב ‪ -‬בין שהייתה זו העתקה פרטית בכתב יד ובין מדפוסי‬
‫"כ ך"® ש אולו ת בשרח מן הל שון‬ ‫שרח )באותיות עבריות(‪ .‬יש נשים שלא ידעו קרוא וכתוב ואף לא את נוסח התפילות‬
‫הספרותית ה‪,‬בוהה ואילו בלשון‬ ‫והברכות )כגון ברכת המזון( בעברית‪ ,‬אך ידעו על פה את תרגום התפילות והברכות‬
‫המדוברת אומרים "באס">"כי" בפתיחת‬ ‫לערבית‪ .‬גם בבית הספר המסורתי‪ ,‬ברשת "אוצר התורה" ומחוצה לה‪ ,‬למדו תנ"ך ואף‬
‫פסוקי מושא® ו"עלא חק">"כי" ‪" ,‬מפני‬ ‫משנה וגמרא בשיטת השרח‪ ,‬כלומר קטע מקור ומקבילו בתרגום‪ ,‬ולפעמים מילה מקרא‬
‫ש" בפתיחת פסוקי סיבה® ו"האפדא"ך‬
‫>"כן" ‪" ,‬כך"®‪ ,‬ובניבי המערב הפנימי ‪-‬‬
‫"האיידאך"‪ ,‬וכך המילה "סריעה" ‪,‬‬
‫בדיבור אין היא משמשת‪ ,‬ואילו בשרח‬

‫היא נוה‪,‬ת בתר‪,‬ום המילה "תורה"‪,‬‬

‫‪ 'H‬ממן‬