Page 151 - morocco
P. 151
השפה 145
מרוקו
זו השתרשה כל כך בדיבור הערבי שאם רצו לנטות אותה בריבוי החילו עליה את דרך
התצורה הערבית ואמרו "גאטויאת" ) ;gatoyatהסיומת "-את" היא אחת מסיומות הריבוי
המובהקות בערבית ,והיו"ד שלפניה הוא הגה מעבר בין שתי התנועות oו .(a-גם המילים
"מיט" ) (metו"מאיסטרו" ) (maystruשאולות בערבית ,ושתיהן מציינות "מורה" אך כל
אחת נקוטה באזור תרבות אחר .הראשונה משקפת את השפעת הצרפתית ) maitreבשימוט
העיצור האחרון של המילה( והיא נהגה למשל בתאפילאלת ,ואילו השנייה משקפת את
הספרדית maestroוהיא נהגה במערב הפנימי ,בשל משקעי הספרדית שהייתה מדוברת
שם בפיהם של צאצאי המגורשים מספרד עד המאה השמונה-עשרה .במערב הפנימי כינו
את המוסד הרפואי לילדים )שמקבילו בארץ הוא "טיפת חלב" של קופת חולים( "לוזה",
הן דוברי הצרפתית והן שאר האוכלוסייה שלא ידעו צרפתית" .לוזה" היה אפוא מעין שם
פרטי למוסד ,L'OSEשנוצר מתוך ראשי התיבות הצרפתיות L'Oeuvre de Secours
) aux Enfantsמפעל הצלה לילדים(.
וכך יש מאות מילים שאולות בתוך הערבית ,וכיוצא בהן מילים ערביות שאולות בתוך
הברברית או בתוך הספרדית .הספרדית הייתה ספוגה מילים ערביות רבות כל כך שהיה
לה כינוי מיוחד" ,חבתיה" .זו ,כמובן ,תוצאה בלתי נמנעת של הקיום המשותף של לשונות
אלה משך דורות רבים.
לאונות היהודים
המרכיב העברי
היהודים ,שהיו פזורים בכל רחבי מרוקו ,השתלבו במרחבי הלשון השונים וכל קהילה
דיברה את לשון המקום בלהג הייחודי לו .דרך משל ,היהודים בתיטואן ובטנג'יר דיברו
ספרדית ,יהודי האטלס דיברו ברברית ,יהודים במרחבי ההשפעה הצרפתית דיברו צרפתית,
ורובם דיברו להג זה או זה של הערבית המקומית.
אבל היהודים פיתחו בכל מקום להג ייחודי להם ,שבבסיסו עמד אוצר מילים של
כאלף עד אלפיים מילים וביטויים עבריים )וארמיים( ,שרק הם יכלו לשקף את התרבות
העברית והדת היהודית .למילים ולביטויים אלה לא היו מקבילות בערבית ,בספרדית או
בברברית .למשל ,שמות החודשים העבריים ,כגון "אב" ו"אלול"; שמות המועדים והחגים,
כגון "תענית אסתר"" ,פסח"" ,פורים"" ,סוכות"; מילים וביטויים ממחזור החיים היהודים,
כגון "ברית מילה"" ,פדיון הבן" )או המילה "פדיון" לבדה(" ,ציצית" ו"תפילין" גם במובן
של "בר-מצווה"; מילות טקס ודת ,כגון "קידוש" ו"הבדלה"" ,לולב"" ,שופר" ו"חמץ
ומצה"; שמות התפילות ,כגון "שחרית"" ,מוסף" ועוד .כל אלה שולבו כמות שהן או
בשינויי תצורה או הגייה קטנים בתוך הערבית ,הספרדית והברברית .מלבד מילים וביטויים
כפי שהם במסורת העברית מקדמת דנא ,התפתחו ביטויים חדשים או ניתנו משמעויות
חדשות למילים עתיקות .למשל ,צום שבעה-עשר בתמוז נקיא "א-תשעה א-צגירה" ,כלומר
"התשעה הקטנה" ,והכוונה ל"תשעה באב קטנה" .הזיקה בין צום שבעה-עשר בתמוז
לצום תשעה באב ברורה .הראשון פותח את שלושת שבועות האבל על חורבן בית המקדש,
המכונים "בין הקצרים" ,והאחרון חותם אותם .וכיוון שצום תשעה באב ארוך וחמור
יותר ואילו צום שבעה-עשר בתמוז קצר וקל יותר בדרגת חומרתו )יש בו רק איסור
אכילה ושתייה מעלות השחר עד שקיעת החמה ,אבל אין בו איסור נעילת סנדל ושאר
איסורין של תשעה באב( ,הוא נקרא "התשעה ]באב[ הקטנה" .כיוצא בזה כונה צום
