Page 205 - morocco

‫השירה העברית והערבית‪-‬היהודית ‪199‬‬

‫מרוקו‬

‫דף מסבר שיחם בערבות‪-‬הודת‬
‫מהמאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬בדף‬
‫הראשון של הססר‪ ,‬עמוד ב‪,‬‬

‫מוכיעה חתימת מרדכי ואזאנה‬
‫)כנראה הבעלים של הסכר(‬

‫מהוות שתי השפות מכלול שירי אחד; בשירים אחרים נפרדת הגרסה הערבית‪-‬היהודית‬
‫מן הגרסה העברית של הטקסט בצורת תרגום או עיבוד‪ .‬לעתים מצורפים יחד שני‬
‫שירים שונים מבחינת תוכניהם‪ ,‬שמבניהם הפרוזודיים והמוסיקליים משותפים‪ .‬שירים‬
‫כאלה הם למשל שירים בערבית‪-‬יהודית שצורפו בנפרד לשני פיוטים של רבי דוד בן‬
‫אחרן חסין‪ .‬האחד הוא שיר תוכחה ליהודי כי יזכור את יום המוות והעונשים המצפים‬
‫לו‪ ,‬שהוצמד לפיוט על טבריה והאתרים הקדושים הסמוכים לה; השני הוא שיר על‬
‫מכת יתושים המדירה שינה מעיני המשורר‪ ,‬שהוצמד לפיוט "אשיר במצלתיים בשפה‬

‫ברורה"‪ ,‬שיר שבח לתלמיד חכם‪.‬‬
‫ו‪ .‬כמעט כל שירת יהודי מרוקו טבועה בחותם ההטפה המוסרית והתוכחה‪ ,‬דרך הזכרת‬
‫מוראות הגלות והתפילה היוקדת לגאולה‪ ,‬שמשמעותה הכאה על חטא ותחינה לסליחת‬
‫האל ולהפסקת עונש הגלות‪ .‬לבד מהתייחסות כללית זו כתבו משוררים עבריים רבים‬
‫שירי מוסר ותוכחה מפורשים‪ ,‬שבהם העלו את מוראותיו של יום הדין לאחר הסתלקותו‬
‫של האדם מן העולם‪ .‬הגדילו לעשות בתחום זה רבי דוד חסין ורבי שלמה חלואה‪,‬‬
‫שהקדישו שירים רבים להטפה לחיים מוסריים‪ .‬בערבית‪-‬יהודית נכתבו שירי תוכחה‬

‫ארוכים במיוחד‪ ,‬המזהירים מפני יום הדין ועינויי הגיהנום‪.‬‬

‫שמות מחברי השירים עלומים כמעט כולם‪ ,‬לבד ממעטים שחתמו בראשי המחרוזות של‬
‫שיריהם‪ .‬אחד מאלה הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬רבי אברהם בן יצחק בן אדיבה )אביה של המשוררת‬
‫העברייה פריחא(‪ ,‬שנולד בסוף המאה השבע‪-‬עשרה או בתחילת השמונה‪-‬עשרה וכתב שיר‬
‫מקורי ארוך‪" ,‬קצת ]סיפור[ איוב" על צרותיו של איוב וסבלו‪ ,‬שנהגו לשיר אותו בתשעה‬
‫באב‪ ,‬וכן שיר קינה‪ ,‬שהוא עיבוד של "קצת עשרה הרוגי מלכות"‪ .‬הוא היגר לתוניס‬
‫באמצע המאה השמונה‪-‬עשרה ונפטר שם‪ .‬מחברים נוספים שחתמו על שיריהם הם רבי‬
‫עיוש אלמאליח‪ ,‬שחיבר גרסה מעובדת של "קצת חנה ושבעת בניה"‪ ,‬רבי שלמה בן הלל‬
‫בן נאיים ורבי משה בן יעקב טרזמאן‪ ,‬שחיברו קינות לאומיות על החורבן‪ .‬שלושתם חיו‬

‫כנראה במאה השמונה‪-‬עשרה‪.‬‬