Page 206 - morocco

‫יוסף שיטרית‪200‬‬

‫החל מסוף מאה זו היו משוררים שכתבו‬ ‫ספר פיוטים לחתונה מאת יעיש מרדכי‬
‫שירים בעברית ובערבית‪-‬יהודית‪ ,‬והיו גם‬ ‫יפרגא\‪1936 ,‬‬
‫שכתבו בערבית‪-‬יהודית בלבד‪ .‬אנו יודעים‬
‫את שמותיהם מאוספי שירים ששרדו‬
‫מיצירתם‪ ,‬אולם הגיעו לידינו גם שירים‬

‫רבים של משוררים עלומי שם‪.‬‬
‫המשורר הראשון הידוע הוא רבי שלמה‬
‫גוזלאן‪ ,‬שחי במחצית השנייה של המאה‬
‫השמונה‪-‬עשרה ובראשית המאה התשע‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬הוא חי באזור הדרע‪ ,‬בעיירה‬
‫תאמגרות‪ ,‬ולימד על פי עדותו ילדים‪ .‬בסוף‬
‫חייו חי כנראה בווהראן שבמערב אלג'יריה‪.‬‬
‫רבי שלמה גוזלאן היה כנראה הראשון בעת‬
‫החדשה שעיקר כתיבתו השירית היה‬
‫בערבית‪-‬יהודית‪ ,‬והראשון שהתחיל לכתוב‬
‫שירי חול בערבית־יהודית‪ ,‬לצד בקשות‬
‫לשבת בעברית וקינות חורבן בערבית‪-‬יהודית‪ .‬הוא גם המשורר היהודי הראשון במרוקו‬
‫שחיבר שירים אישיים ובהם התלונן על קשיי פרנסה‪ .‬שירו הידוע ביותר עד כה הוא‬
‫הפיוט הדו‪-‬לשוני "אנא אל איום ונו־א‪ ,‬תוזקלנב לעושר ותורה" )זכה אותנו בעושר‬
‫ובתורה(‪ ,‬שהתפרסם בכמה גרסאות מבוארות‪ .‬הפיוט מעלה את תסכוליו של העני ואת‬
‫כמיהתו לחיים טובים ונוחים‪ ,‬המלווים ביין ישן משובח ובבשר שמן של צבאים וכבשים‪.‬‬
‫את עיקר שירתו בערבית‪-‬יהודית הקדיש לתיאור ההווי המיוחד של חג הפסח‪ ,‬על ההדר‬
‫והתרוממות הרוח‪ ,‬בד בבד עם הלחצים והתסכולים המזדמנים למשפחות בחג זה‪ .‬כתיבתו‬
‫משופעת בהומור דק ובאירוניה עצמית‪ ,‬וניכר בה חוש מפותח לדרמה‪ .‬לעתים קרובות‬

‫נקט לשון דו‪-‬שיח בשירים שעיקרם ויכוח‪ ,‬כגון בין פסח לסוכות ובין גמל לסוס‪.‬‬

‫השירה הערבית‪-‬היהודית במאה התשע‪-‬עשרה‬

‫במאה התשע‪-‬עשרה כתבו משוררים שירים גם בערבית‪-‬יהודית‪ ,‬לעתים שירים בודדים‬
‫ביחס ליצירותיהם בעברית‪ .‬בצפרו כתבו רבי עמור אביטבול ורבי רפאל משה אלבאז‬
‫שירי מוסר ותוכחה בערבית‪-‬יהודית‪ ,‬שזכו לתפוצה רבה‪ .‬במכנאס הותיר רבי שמואל‬
‫בוסידאן בין שיריו העבריים שיר תפילה ותחינה בערבית‪-‬יהודית‪ ,‬ורבי שמאל עמאר כתב‬
‫שיר על הצלת היהודים מידי מורד במלכות בשם "למעגאז"‪ ,‬שביקש להתנכל לקהילה‬
‫היהודית והוצא להורג‪ .‬גם רבי דוד אלקאים במוגאדור הקדיש שני שירים בערבית‪-‬‬

‫יהודית לכבוד הצדיקים בדיואן העברי העשיר שלו‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬המייחד את המאות התשע‪-‬עשרה והעשרים הוא שהשירה הערבית‪-‬היהודית‬
‫חדלה לקיים זיקה ישירה עם השירה העברית‪ ,‬והחלה להיות "ענף" שירי עצמאי‪ .‬המשוררים‬
‫היהודים לא היו תלמידי חכמים במובן הצר של המילה‪ ,‬ולשונם הייתה ערבית‪-‬יהודית‪.‬‬
‫מצב חדש זה הביא לניסיונות כתיבה חדשים‪ ,‬שכוונו כלפי המציאות החברתית‪-‬התרבותית‬
‫של הקהילות היהודיות במרוקו‪ .‬המשוררים תיארו את יחסם למציאות זו ואת חוויותיהם‪,‬‬
‫תסכוליהם וחדוותיהם‪ .‬לשונם השתחררה מהמגבלות הלשוניות המסורתיות שכפו על‬
‫עצמם המשוררים הדו‪-‬לשוניים‪ ,‬או שנכפו עליהם בלא יודעין‪ ,‬עקב חינוכם העשיר במגוון‬

‫רבדיה של הערבית‪-‬היהודית‪ ,‬ובמיוחד עקב ידיעתם את לשון השרח‪.‬‬