Page 231 - morocco
P. 231
התיאטרון היהודי ,פרק בנפתולי המודרניזציה של יהדות מרוקו 225
מרוקו
על נושאים כגון :סוחר תה יהודי מנהל משא ומתן עסקי; סוחר תה יהודי מבקר אצל
פסיכיאטר; משפחה יהודית נוסעת באוטובוס ממרכז העיר לחוף הים; חטיפת ילד יהודי
זללן; משחק קלפים בין סוחרים יהודים ,ועוד .השחקנים הופיעו בלבוש יהודי מסורתי,
והציגו את ההווי היהודי המסורתי בקזבלנקה בצורה סאטירית .ז'ילבר לוי ,רוקח במקצועו,
המשיך בפעילותו בתיאטרון בפריס לאחר עזיבתו את מרוקו בשנת ,1974והעלה בצרפתית
מחזות בנושאים יהודיים בפני קהל יהודי.
בשנות השבעים קמה בקזבלנקה קבוצת תיאטרון יהודית חדשה שבראשה עמד המחזאי
נבה נחמיאס .הקבוצה כללה את שרלי חיות ,בבר )אברהם( עמאר ,לורנס אטיאס ועוד.
היא פעלה במסגרת המועדון היהודי .S.O.Cהקבוצה העלתה קומדיה יהודית שכתב ננה
נחמיאס ,הגזו התבש )ביטוי עממי שמשמעותו הבחורה איבדה את בתוליה( ,שנחלה
הצלחה רבה בקהילה .המחבר והשחקנים שילבו בטקסט הצרפתי קטעי שיח בערבית-
יהודית .המחזה מתאר שערורייה במשפחה יהודית מסורתית ,לאחר שבת המשפחה
התרועעה עם נוצרי צעיר והרתה לו .המחזה עובד והועלה מחדש בידי ז'ילבר לוי ,בשנות
השמונים ובשנות התשעים ,בפריס ובערים צרפתיות אחרות .אחד השחקנים בגרסה
החדשה של המחזה הוא צדוק בן הרוש )יליד קניטרה ,(1941 ,שנודע במופעיו המבדרים
בקהילות קניטרה ,רבאט ,קזבלנקה ועוד ,ומופיע כיום באולמות בידור ידועים בפריס
כסטנד-אפיסט .עם אמני הבימה שפעלו בקזבלנקה בשנות השישים נמנה גם הפנטומימאי
דוד אלמאליח ,אביו של אחד מגדולי הקומיקאים הפועלים כיום בצרפת ,גד אלמאליח,
החי בפריס.
מחוץ למסגרת היהודית הרשים אברהם )אלברט( בוטבול .הוא הקים וניהל בקזבלנקה,
בשנים ,1956-1953להקה צעירה בשם "שלוש הדפיקות" ,שהעלתה מחזות בני זמננו.
לאחר מכן התמנה למנהל התיאטרון הלאומי של מרוקו וביים בו בין היתר מחזות מאת
מולייר ,ברטולד ברכט ועמנואל רובלס.
סיכום
במשך יותר מארבעים שנה התקיימה פעילות תיאטרון ענפה למדי בקהילות שונות במרוקו,
ובראשן קזבלנקה .בקהילה זו קמו חבורות שונות שיצרו יצירות מקוריות והציגו מחזות
בערבית-יהודית ,אשר כללו בעיקר מחזות מקראיים .לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות,
ורוב הקהילה יצאה את הארץ ,הועלו גם יצירות מקוריות ,פארודיות בעיקרן ,שסימלו
את התפוררות הסולידריות הקהילתית והתרבות המסורתית .הפעילות הזו הייתה פרי
יזמה פרטית והתקיימה בתנאים חובבניים .פרט לבודדים ,לא קיבלו השחקנים הכשרה
מקצועית כלשהי והסתמכו על כישרונותיהם הטבעיים .להפקות לא הוקצה אולם קבוע,
וכך הושתתה פעילות התיאטרון היהודי במרוקו בעיקר על התיאטרון העממי ,שלא דרש
הכשרה מקצועית.
הפעילות התיאטרלית הייתה טבועה בחותם נפתולי המודרניזציה שפקדו את יהדות
מרוקו .כמו בארצות רבות אחרות ,התפתחו ביהדות מרוקו שתי מגמות חברתיות-
תרבותיות מקבילות .המגמה האחת נבעה ממאמצי האקולטורציה שפעלו בתחילה על
הדורות הצעירים באמצעות החינוך המודרני .מטרתם של היזמים הייתה דחיקת התרבות
הקהילתית המסורתית לטובת התרבות המערבית והסיכויים שהיא נושאת לקידמה אישית
וחברתית .המגמה השנייה התפתחה בצורה בלתי מכוונת .כל קהילה ,על פי דרכה ותנאיה
המיוחדים ,שילבה יסודות מן התרבות הצרפתית עם תרבותה המסורתית המקורית.
