Page 78 - morocco

‫ירון צור‪72‬‬

‫מרוקו‬

‫אולם אין צורך להרחיק לפלילים כדי ללמוד על היחסים התקינים בין היהודים לבין‬
‫הברברים והערבים‪ .‬על רקע החיים הצנועים והצורך בעזרה הדדית התפתחו ביניהם‬
‫לעתים קרובות יחסי שכנות טובה‪ ,‬אמון וקירבה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הפער בזהות הדתית היה‬
‫מכריע‪ ,‬ולמרות היחסים הטובים זיהו היהודים את שכניהם עם ה"פלשתים" הקדמונים‪,‬‬
‫האויבים של שבטי ישראל‪ .‬בדומה למוסלמים‪ ,‬שראו את עצמם כמי שמאמינים בדת‬
‫האמת ולכן יזכו ‪ -‬רק הם ‪ -‬להיכנס בשערי גן העדן‪ ,‬ראו גם היהודים את עצמם כבניו‬
‫בחיריו של האל‪ ,‬שסופם לזכות לימי המשיח ולגאולה בארץ אבותיהם‪ ,‬וקיוו לחזות‬
‫בהיפוך מאזן הכוחות בינם לבין שכניהם הגויים‪ ,‬כלומר להיות ביום מן הימים השולטים‬

‫ולא הנשלטים‪.‬‬
‫תפיסת הזהות העצמית של השותפים לסימביוזה כללה אפוא יסודות ברורים של‬
‫ניכור הדדי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הזיכרון המשותף מן החיים באזורי הכפר כלל גם משקעים‬
‫שליליים‪ .‬לא פעם נקטעו היחסים ההרמוניים בגלל מלחמות מקומיות‪ ,‬נגישות של תקיף‬
‫מקומי‪ ,‬ועוד‪ .‬ככל יהודי מרוקו חשו גם יהודי האטלס מוגנים תחת שלטון הצרפתים יותר‬

‫מאשר תחת זה של המוסלמים‪.‬‬
‫תמורה חדה התחוללה ביחסי היהודים עם סביבתם באזורים אלה בשנתיים האחרונות‬
‫של התקופה הקולוניאלית )‪ .(1954-1956‬הדי הטרור בערים ואותות החולשה של הצרפתים‬
‫הגיעו גם לאזורים הנידחים ועוררו אי‪-‬שקט‪ .‬זמן קצר לפני כן ניסו שליחים ישראלים‬
‫לעודד עלייה לארץ ישראל מכפרי האטלס‪ ,‬אך העלו חרס בידם‪ .‬עתה לפתע נענו היהודים‬
‫הכפריים בהתלהבות לקריאה לעלות‪ ,‬למגינת לבם של רבים משכניהם ונוכח זעמם של‬
‫כמה מראשי השבטים והשיכ'ים המקומיים‪ .‬וכך כתב שליח הסוכנות היהודית‪ ,‬זאב‬

‫חקלאי‪ ,‬על שאיפתם של היהודים בכפרים לעלות לישראל‪:‬‬

‫היהודים התובעים עלייתם במיוחד הם יושבי הכפרים‪ .‬ביקרתי בחלק מהם‪ .‬בהשוואה‬
‫ליהודים יושבי המלאח או מחוץ לכתליו בעיירות ובערים‪ ,‬אין ספק כי הם מהווים‬
‫כיום אלמנט מתאים ביותר לעלייה‪ .‬מצב בריאותם הכללי ]‪ [...‬טוב יותר מאשר זה של‬
‫יושבי הערים והגטאות‪ .‬מרביתם ידועי סבל ועמל‪ ,‬חלקם בעלי מלאכה ורוכלים גם‬
‫יחד ]‪ [...‬למספר מהם יש מושג מה בעבודת האדמה ונכונות לעבור לחיי עבודה ועמל‬
‫בישראל‪ .‬מצבם בין הגויים ]‪ [...‬הוא עדין ביותר ]‪ [...‬היום שורר שקט‪ ,‬אבל איש אינו‬
‫יודע מה יילד המחר והם חיים באי ודאות זו ובפחד ותלויים בחסדם של פקידים‬
‫צרפתיים ]‪ [...‬הולך וגובר התהליך של הוצאת "הפרנסות" מידיהם על ידי הערבים‬

‫הלומדים גם הם מקצועות היהודים‪.‬‬

‫אמ"י‪/‬חץ‪ ,‬א' ‪ ,2398‬זאב חקלאי לדוד בן־גוריון‪ 15 ,‬במארס ‪.1953‬‬

‫הסימביוזה שהתקיימה מאות שנים התפרקה כהרף עין‪ ,‬ובזמן המועט שנותר עד אשר‬
‫נסגרו שערי העלייה בסתיו ‪ ,1956‬יצאו רבים מן היהודים ההרריים מן הכפרים וממרוקו‬
‫כולה‪ .‬הנותרים יצאו ממנה בתוך שנים מעטות‪ ,‬ומקץ עשור לא נשארו כמעט יהודים‬
‫באותם כפרים‪ .‬תופעה זו מעוררת תמיהות‪ :‬האם הסימביוזה לא הייתה דו‪-‬קיום הרמוני‬
‫אלא אילוץ ‪ -‬לפחות לדידו של המיעוט? האם היו חרדות היהודים לביטחונם קשות‬
‫מנשוא ודי היה בחששות מפני יציאת הצרפתים לעודד הגירה המונית מן ההרים? ואולי‬
‫יש לחפש את ההסבר להתפוררות המהירה בתהליכים ארוכי הטווח ‪ -‬ניצני התמורות‬
‫הכלכליות וחדירת הלאומיות המודרנית למרוקו? אמת‪ ,‬התמורות הכלכליות לא זעזעו‬
‫עדיין את האזורים הכפריים המרוחקים‪ ,‬אך הדיהן הגיעו אליהם ואפשר שהשפיעו על‬
‫הערכות התושבים בדבר עתידם‪ .‬אשר ללאומיות המודרנית‪ ,‬היא בוודאי לא סחפה את‬
‫האוכלוסייה הכפרית‪ ,‬אך נציגיה‪ ,‬במיוחד היהודים‪ ,‬הגיעו לאזורים המרוחקים‪ ,‬יכלו‬