Page 17 - etmol 23
P. 17

‫אבל יושבי המצפים נתבעו להעזה ולרוח חלוצית בעיקר‬                           ‫הישוב שעם תום המלחמה יוכרע גורל הארץ ויש לחזק‬
‫בשני תחומים בלתי־משקיים שהיו מונחים ביסוד הקמתם‪:‬‬                          ‫את הכוח היהודי‪ .‬המוסדות היהודיים החליטו להגביר את קצב‬
                                                                          ‫ההתיישבות תוך כדי חדירה גועזת לאזורים חדשים‪ .‬באפריל‬
                                                    ‫בטחון וחיי חברה‪.‬‬      ‫‪ 1943‬הוקם הישוב כפר־עציון בהרי יהודה‪ ,‬ובאותו חודש‬
                                                                          ‫נפלה החלטה משותפת של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות‪,‬‬
‫מתיישבי המצפים נטלו סיכון מחושב בהקמתם‪ .‬המצפים‬                            ‫הקרן־הקיימת והמרכז־החקלאי‪ ,‬להקים שלושה מצפים בנגב‪,‬‬
‫היו רחוקים מרחק רב מרשת הישובים היהודיים הקרובה‬                           ‫דרומה לבאר־שבע‪ .‬זו נועדה להיות חדירה ראשונה של‬
‫ביותר‪ ,‬באיזור שער־הנגב‪ ,‬שמהם יכלו לצפות לעזרה בשעת‬
                                                                                              ‫היהודים לאיזור זה ועוד מעבר לבאר־ שבע !‬
                                                                ‫התקפה‪.‬‬    ‫יוסף וייץ‪ ,‬איש ההתיישבות של הקרן־הקיימת‪ ,‬קבע את‬
‫ה״הגנה״ קבעה סדרי־בטחון מיוחדים כדי לאפשר למת­‬                            ‫מטרות המצפים‪ :‬לשמש כ״תחנות מבחן״ באזורים שבהם‬
‫יישבי המצפים לעמוד זמן רב בפני תוקפים בתנאי ניתוק;‬                        ‫עשוי לקום גוש־ישובים‪ .‬המתיישבים ייחשבו לעובדי המוס­‬
‫לכל המצפים שוותה צורת טירה‪ ,‬כלומר‪ ,‬בתוך חצר מוקפת‬                         ‫דות ויועסקו בניסויים במשך שנתיים לפחות‪ .‬אם הניסויים‬
‫חומת־אבן הוקמו בית־בטחון בן שתי קומות‪ ,‬מגדל־פינה‬                          ‫יצדיקו את פיתוח המקום‪ ,‬יורחבו המצפים ויהפכו להיאחזויות‪.‬‬
‫וסככות־משק‪ .‬הושקעה מחשבה רבה לשוות לטירות צורה‬                            ‫וייץ התכוון בתחילה להקים שרשרת של כעשרה מצפים‪,‬‬
                                                                          ‫מהם ששה בשלב ראשון‪, ,‬אבל הוחלט להתחיל בארבע נקודות‬
         ‫נאה‪ ,‬במגמה להפחית במקצת את תחושת הבדידות‪.‬‬                        ‫בלבד‪ :‬בית־אשל‪ ,‬גבולות‪ ,‬רביבים ורוחמה )האחרונה עדיין‬
‫המתיישבים הועסקו בהקמת הטירות ועד לסיום בנייתן‬
‫התגוררו בתנאי ‪,‬ארעי‪ ,‬וברביבים אף גרו בתוך מערה‪,‬‬                                                                         ‫לא הוקמה באותו זמן(‪.‬‬
‫חנוכת הבית היה ציון־דרך חשוב בחיי הגרעין שהעניק‬                           ‫כתריסר חברים וחברות בכל מצפה אמורים היו לעסוק‬
‫לחברים — כדברי יוסף וייץ — הרגשה של ״התחלה חדשה‬                           ‫בחקר ובניסוי תנאי הקרקע‪ ,‬האקלים‪ ,‬הצומח והמים בשלושת‬
‫ויציאה למרחב״‪ .‬ה״הגנה״ דאגה גם לקשר אלחוט עם‬                              ‫אזורים של הנגב הצפוני — חוף הים‪ ,‬רמת באר־שבע‪ ,‬ואיזור‬
‫המצפים המבודדים‪ ,‬אף שהיה צורך לקיימו בתנאי מחתרת‪,‬‬                         ‫עסלוג׳‪ .‬קבוצת החלוץ יצאו דרומה מתוך הסכמה מפורשת‬

                        ‫שכן האנגלים לא התירו הפעלת משדרים‪.‬‬                         ‫של חבריהם שנשארו בצפון‪ ,‬לחיי פיצול ממושכים‪.‬‬
‫עד סוף מלחמת העולם השניה לא נפגע בטחון המצפים‬                             ‫ב־‪ 12‬במאי ‪ 1943‬עלו שנים־עשר איש על אדמת גבולות‬
‫וחבריהם הצליחו גם לטפח יחסי שכנות טובים עם הבדווים‬                        ‫שבנגב המערבי‪ ,‬מצפון לגבול עם סיני‪ 30 ,‬קילומטר מהישוב‬
‫ועזרו ברכישת קרקעות ובשמירה על אדמות יהודים אחרות‬                         ‫היהודי הקרוב ביותר — בארות־יצחק‪ .‬בימי רגיעה היו‬
                                                                          ‫מגיעים לגבולות מכביש עזה־רפיח ופונים מחאן־יוניס מזרחה‪.‬‬
                                                                   ‫בנגב‪.‬‬  ‫)כשפרצה מלחמת־העצמאות קיימו את הקשר לעורף בדרכי‬
                                                                          ‫עפר וב״בביש הרעב״ — כיום כביש מגן־אופקים — שנסלל‬
                                                                          ‫ב־‪ ,1947—1946‬בעת בצורת קשה‪ ,‬כדי לתת עבודה לבדווים‬

                                                                                                                                        ‫הרעבים(‪.‬‬
                                                                          ‫היה חשש מפני התנכלות האנגלים לנסיונות להיאחז בנגב‬
                                                                          ‫ולכן הוחלט להעלות את המתיישבים ללא פירסום ולהסוות‬
                                                                          ‫את ההתיישבות במסווה של חוליה היוצאת לסקר ולניסוי‬
                                                                          ‫ממושך‪ .‬אולם העולים למצפה זה ולאחרים לא נתקלו בהת­‬

                                                                                                                               ‫נגדות השלטונות‪.‬‬

                        ‫ילדים וגננת בבית־אשל‬                                              ‫שלושה אזורים שונים‬

                      ‫הניתוק מעיק‬                                         ‫בסוף חודש יולי הוקם מצפה רביבים‪ ,‬שלושים קילומטר‬
                                                                          ‫דרומה מבאר־שבע‪ ,‬ובראשית אוקטובר — מצפה בית־אשל‪,‬‬
‫אולם ככל שהתארכו הימים‪ ,‬גבר הלחץ החברתי בקבוצות־‬                          ‫ממזרח לבאר־שבע‪ ,‬ברמת הנגב‪ .‬גבולות ורביבים נועדו‬
‫החלוץ והעיק הניתוק מיתר חברי הגרעין‪ ,‬שישבו הרחק‬                           ‫להיות לקיבוצים ובית־אשל — למושב‪ .‬שלושת ‪.‬הישובים‬
‫בצפון והמתינו בקוצר רוח ליום העליה של כל הגרעין‬                           ‫הוקמו באדמות ליס וחול‪ .‬כל מצפה נתבע לחקור בשיטתיות‬
‫לנקודה‪ .‬עם פיתוח העבודות במצפים אפשר היה להגדיל‬                           ‫את הקרקע זאת האקלים‪ ,‬את הצומח ואת מקורות המים‬
‫בהדרגה את מספר החברים‪ ,‬אבל לא למעלה מ־‪ 25—20‬איש‬                           ‫באזורו‪ .‬לכל איזור היו תכונות קרקע ואקלים משלו‪ ,‬וכולם‬
‫בכל מצפה‪ .‬את אווירת אותם ימים במצפים העלו יונת‬                            ‫— צמאים למים‪ .‬כמות המשקעים השנתית של גבולות היתה‬
‫ואלכסנדר סנד מגבולות בספר ״אדמה ללא צל״‪ ,‬שהמחיש‬                           ‫‪ 250—200‬מ״מ‪ ,‬של רביבים — ‪ 100—80‬מ״מ ושל בית־אשל‬
‫אז לרבים את הבדידות והניתוק והרגשת היצירה של‬
‫המתיישבים היהודים הראשונים בנגב‪ .‬על סמך שם הספר‬                                                                              ‫— ‪ 300—250‬מ״מ‪.‬‬
                                                                          ‫דוד בן־גוריון‪ ,‬ראש הנהלת הסוכנות‪ ,‬ראה במצפים פתח‬
                             ‫כונה אז הנגב בשם ״אדמה ללא צל״‪.‬‬              ‫לישוב גדול של כיבוש השממה‪ .‬בסתיו של שנת ‪ 1943‬נשא‬
‫רוב חברי רביבים וגבולות שכנו במחנה ליד ראשון־‬                             ‫את ״משא השממה״ בכינוס של הקרן־הקיימת‪ ,‬ציין את‬
‫לציון‪ .‬המחנה של מושב בית־אשל ישב תחלה ליד נהלל‪.‬‬                           ‫חלוצי הנגב‪ ,‬הפנה את מבטו אל אילת ומלכות שלמה‪,‬‬
‫חברי בית־אשל שסבלו מן המרחק הגדול מחבריהם ומשפ­‬                           ‫ששרידיה הלכו ונחשפו באותם ימים בחפירותיו של הארכי­‬
‫חותיהם — העבירו את המשפחות לגבעת־מיכאל ליד נ ס־‬                           ‫אולוג נלסון גליק‪ .‬בסוף אותה שנה דיבר לפני כנס דייגים‬
                                                                          ‫וקרא לשומעיו להסתער על אילת ועל הדיג בים־סוף‬

                                                                                   ‫ואיחל לדייגים לערוך את הכנס הבא שלהם באילת‪.‬‬
                                                                          ‫הקשיים המשקיים הכרוכים בפתיחת הנגב להתיישבות לא‬
                                                                          ‫בוששו לבוא‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ההוצאות על הספקת־המים לגבולות‬
                                                                          ‫בדרכי־עפר הגיעו ל־‪ 40‬לא״י לחודש‪ ,‬סכום גבוה באותם‬

                                                                                                                                             ‫ימים‪.‬‬

‫‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22