Page 17 - etmol 23
P. 17
אבל יושבי המצפים נתבעו להעזה ולרוח חלוצית בעיקר הישוב שעם תום המלחמה יוכרע גורל הארץ ויש לחזק
בשני תחומים בלתי־משקיים שהיו מונחים ביסוד הקמתם: את הכוח היהודי .המוסדות היהודיים החליטו להגביר את קצב
ההתיישבות תוך כדי חדירה גועזת לאזורים חדשים .באפריל
בטחון וחיי חברה. 1943הוקם הישוב כפר־עציון בהרי יהודה ,ובאותו חודש
נפלה החלטה משותפת של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות,
מתיישבי המצפים נטלו סיכון מחושב בהקמתם .המצפים הקרן־הקיימת והמרכז־החקלאי ,להקים שלושה מצפים בנגב,
היו רחוקים מרחק רב מרשת הישובים היהודיים הקרובה דרומה לבאר־שבע .זו נועדה להיות חדירה ראשונה של
ביותר ,באיזור שער־הנגב ,שמהם יכלו לצפות לעזרה בשעת
היהודים לאיזור זה ועוד מעבר לבאר־ שבע !
התקפה. יוסף וייץ ,איש ההתיישבות של הקרן־הקיימת ,קבע את
ה״הגנה״ קבעה סדרי־בטחון מיוחדים כדי לאפשר למת מטרות המצפים :לשמש כ״תחנות מבחן״ באזורים שבהם
יישבי המצפים לעמוד זמן רב בפני תוקפים בתנאי ניתוק; עשוי לקום גוש־ישובים .המתיישבים ייחשבו לעובדי המוס
לכל המצפים שוותה צורת טירה ,כלומר ,בתוך חצר מוקפת דות ויועסקו בניסויים במשך שנתיים לפחות .אם הניסויים
חומת־אבן הוקמו בית־בטחון בן שתי קומות ,מגדל־פינה יצדיקו את פיתוח המקום ,יורחבו המצפים ויהפכו להיאחזויות.
וסככות־משק .הושקעה מחשבה רבה לשוות לטירות צורה וייץ התכוון בתחילה להקים שרשרת של כעשרה מצפים,
מהם ששה בשלב ראשון, ,אבל הוחלט להתחיל בארבע נקודות
נאה ,במגמה להפחית במקצת את תחושת הבדידות. בלבד :בית־אשל ,גבולות ,רביבים ורוחמה )האחרונה עדיין
המתיישבים הועסקו בהקמת הטירות ועד לסיום בנייתן
התגוררו בתנאי ,ארעי ,וברביבים אף גרו בתוך מערה, לא הוקמה באותו זמן(.
חנוכת הבית היה ציון־דרך חשוב בחיי הגרעין שהעניק כתריסר חברים וחברות בכל מצפה אמורים היו לעסוק
לחברים — כדברי יוסף וייץ — הרגשה של ״התחלה חדשה בחקר ובניסוי תנאי הקרקע ,האקלים ,הצומח והמים בשלושת
ויציאה למרחב״ .ה״הגנה״ דאגה גם לקשר אלחוט עם אזורים של הנגב הצפוני — חוף הים ,רמת באר־שבע ,ואיזור
המצפים המבודדים ,אף שהיה צורך לקיימו בתנאי מחתרת, עסלוג׳ .קבוצת החלוץ יצאו דרומה מתוך הסכמה מפורשת
שכן האנגלים לא התירו הפעלת משדרים. של חבריהם שנשארו בצפון ,לחיי פיצול ממושכים.
עד סוף מלחמת העולם השניה לא נפגע בטחון המצפים ב־ 12במאי 1943עלו שנים־עשר איש על אדמת גבולות
וחבריהם הצליחו גם לטפח יחסי שכנות טובים עם הבדווים שבנגב המערבי ,מצפון לגבול עם סיני 30 ,קילומטר מהישוב
ועזרו ברכישת קרקעות ובשמירה על אדמות יהודים אחרות היהודי הקרוב ביותר — בארות־יצחק .בימי רגיעה היו
מגיעים לגבולות מכביש עזה־רפיח ופונים מחאן־יוניס מזרחה.
בנגב. )כשפרצה מלחמת־העצמאות קיימו את הקשר לעורף בדרכי
עפר וב״בביש הרעב״ — כיום כביש מגן־אופקים — שנסלל
ב־ ,1947—1946בעת בצורת קשה ,כדי לתת עבודה לבדווים
הרעבים(.
היה חשש מפני התנכלות האנגלים לנסיונות להיאחז בנגב
ולכן הוחלט להעלות את המתיישבים ללא פירסום ולהסוות
את ההתיישבות במסווה של חוליה היוצאת לסקר ולניסוי
ממושך .אולם העולים למצפה זה ולאחרים לא נתקלו בהת
נגדות השלטונות.
ילדים וגננת בבית־אשל שלושה אזורים שונים
הניתוק מעיק בסוף חודש יולי הוקם מצפה רביבים ,שלושים קילומטר
דרומה מבאר־שבע ,ובראשית אוקטובר — מצפה בית־אשל,
אולם ככל שהתארכו הימים ,גבר הלחץ החברתי בקבוצות־ ממזרח לבאר־שבע ,ברמת הנגב .גבולות ורביבים נועדו
החלוץ והעיק הניתוק מיתר חברי הגרעין ,שישבו הרחק להיות לקיבוצים ובית־אשל — למושב .שלושת .הישובים
בצפון והמתינו בקוצר רוח ליום העליה של כל הגרעין הוקמו באדמות ליס וחול .כל מצפה נתבע לחקור בשיטתיות
לנקודה .עם פיתוח העבודות במצפים אפשר היה להגדיל את הקרקע זאת האקלים ,את הצומח ואת מקורות המים
בהדרגה את מספר החברים ,אבל לא למעלה מ־ 25—20איש באזורו .לכל איזור היו תכונות קרקע ואקלים משלו ,וכולם
בכל מצפה .את אווירת אותם ימים במצפים העלו יונת — צמאים למים .כמות המשקעים השנתית של גבולות היתה
ואלכסנדר סנד מגבולות בספר ״אדמה ללא צל״ ,שהמחיש 250—200מ״מ ,של רביבים — 100—80מ״מ ושל בית־אשל
אז לרבים את הבדידות והניתוק והרגשת היצירה של
המתיישבים היהודים הראשונים בנגב .על סמך שם הספר — 300—250מ״מ.
דוד בן־גוריון ,ראש הנהלת הסוכנות ,ראה במצפים פתח
כונה אז הנגב בשם ״אדמה ללא צל״. לישוב גדול של כיבוש השממה .בסתיו של שנת 1943נשא
רוב חברי רביבים וגבולות שכנו במחנה ליד ראשון־ את ״משא השממה״ בכינוס של הקרן־הקיימת ,ציין את
לציון .המחנה של מושב בית־אשל ישב תחלה ליד נהלל. חלוצי הנגב ,הפנה את מבטו אל אילת ומלכות שלמה,
חברי בית־אשל שסבלו מן המרחק הגדול מחבריהם ומשפ ששרידיה הלכו ונחשפו באותם ימים בחפירותיו של הארכי
חותיהם — העבירו את המשפחות לגבעת־מיכאל ליד נ ס־ אולוג נלסון גליק .בסוף אותה שנה דיבר לפני כנס דייגים
וקרא לשומעיו להסתער על אילת ועל הדיג בים־סוף
ואיחל לדייגים לערוך את הכנס הבא שלהם באילת.
הקשיים המשקיים הכרוכים בפתיחת הנגב להתיישבות לא
בוששו לבוא .לדוגמה ,ההוצאות על הספקת־המים לגבולות
בדרכי־עפר הגיעו ל־ 40לא״י לחודש ,סכום גבוה באותם
ימים.
17