Page 20 - etmol 23

‫סרים‪ ,‬והמלחמה בין הדרוזים לנוצרים‬ ‫עבדאללה פשח‪ ,‬שנלחם במורדים בהרי‬ ‫תנ״ך׳ על ביקורו בחצביה בערב פסח‬
‫בלבנון‪ ,‬ששיאה בטבח הנוצרים בשנת‬ ‫שכם‪ ,‬שהתבצרו במבצר סנור‪ .‬את ה­‬ ‫של שנת ‪ .1843‬וילסון ופמלייתו נתקבלו‬
‫‪ .1860‬אף שהדרוזים לא פגעו ביהודים‪,‬‬ ‫מבצר כבשו הלוחמים היהורים‪ .‬פטריארך‬ ‫על־ידי יהודי ששמו מרדכי והשתכנו‬
‫חששו אלה שלבסוף יהיו הם עצמם‬ ‫מרוניטי‪ ,‬אנטון בוטרוס ערדה שמו‪,‬‬ ‫בביתו של ^משה בן יוסף ואלדו‪ .‬בערב‬
‫השעיר־לעזאזל‪ ,‬ואמנם‪ ,‬הנוצרים הא­‬ ‫מציין בספר על האמיר באשיר את‬ ‫השתתף בסדר ובקריאת ההגדה‪ .‬וילסון‬
‫שימו את היהודים בשיתוף פעולה עם‬ ‫שמותיהם של שני מפקדים יהודים בצב­‬ ‫כותב שהקהילה מונה כ־‪ 100‬נפשות‬
‫הדרוזים וביקשו לפגוע בהם‪ .‬בחצביה‬ ‫או של האמיר‪ :‬יוסף בן חצבני ומרדכי‬ ‫ולהם ‪ 20‬בתים‪ .‬כולם נולדו במקום‪,‬‬
‫נטבחו במשך הודשיים כ־‪ 800‬נוצרים‪,‬‬ ‫בן שמעון מדיר אל־קמר‪ ,‬הראשון נפצע‬ ‫מלבד אתד שמוצאו מעכו‪ .‬לפרנסתם‪,‬‬
‫והיהודים נטשו את בתיהם ועברו ל­‬ ‫עוסקים אנשי הקהילה ברוכלות בכפרים‬
‫דמשק‪ ,‬לביירות‪ ,‬לצידון ולמקומות אח­‬ ‫בכיבוש סנור והשני נפל במערכה‪.‬‬ ‫ובחקלאות בשיתוף עם שכניהם‪ .‬במקום‬
‫באמצע המאה ה־‪ 19‬החלה השקיעה‬ ‫מצוי בית־ כנסת‪ .‬חלקם מדברים עברית‪.‬‬
‫רים מפחד נקמה‪,‬‬ ‫של הקהילות היהודיות בחרמון ובלבנון‪.‬‬ ‫בראש הקהל עומד אברהם בן דוד‪,‬‬
‫לאחר ששקטו הרוחות חזרו רק מעט‬ ‫עד אוחו זמן עסקו יהודי חצביה בכל‬ ‫הממלא גם את תפקידי ההוהאה והוא גם‬
‫יהודים לכפר‪ .‬בשנת ‪ 1887‬נעשה נסיון‬ ‫מלאכות השדה‪ .‬הם היו מעורים במקומם‬ ‫השוחט והקצב‪ .‬המסים שהטילו עליהם‬
‫אחרון לחזק את הישוב היהודי בחצביה‪.‬‬ ‫ומקובלים על הדרוזים שכניהם ומצטיי­‬
‫הברון רוטשילד שביקר בארץ עבר גם‬ ‫נים בחוסן גופם ואומץ ליבם‪ .‬אנשי‬ ‫התורכים היו כבדים מאוד‪.‬‬
‫בלבנון והתפלא למצוא קהילה יהודית‬ ‫קהילת חצביה‪ ,‬כאחיותיה בחרמון ובלב­‬ ‫החוקר הירושלמי יהוסף שוורץ‪ ,‬ש­‬
‫כפרית על מורדות החרמון‪ .‬הוא שאל‬ ‫נון‪ ,‬שלחו ידם בגידול תבואות‪ ,‬בכרמים‪,‬‬ ‫ביקר בלבנון‪ ,‬מביא עדויות מעניינות‬
‫לצרכיהם‪ ,‬והם ביקשו לתקן את בית־‬ ‫בצאן ובקר ובגידול סוסים‪ .‬בידי יהודי‬ ‫על קהילת חצביה בספרו ״תבואות ה­‬
‫הכנסת ובית־הספר ולשלוח אליהם מ­‬ ‫החרמון היה המונופול על ייצור הסבון‬ ‫ארץ״ )שיצא לאור ב־‪ .(1845‬מצויים‬
‫למד‪ .‬רוטשילד תרם ‪ 170‬לירות זהב‬ ‫משמן זית‪ ,‬שיווקו ומכירתו לכל תושבי‬ ‫שם שלושים בעלי־בתים והם ״אהובים‬
‫והמבנים תוקנו‪ .‬אולם נראה שהוא עשה‬ ‫הלבנון‪ .‬גם גידול תולעי משי וצביעת‬ ‫מאוד לאנשי דורסי )דרוזים(‪ ,‬והם אנ­‬
‫אז גם להעברת יהודי חצביה‪ ,‬המומחים‬ ‫בגדים היו נפוצים בקרב כפרי החרמון‬ ‫שים חזקים‪ ,‬אנשי היל ועובדי אדמה כמו‬
‫לעשיית משי‪ ,‬לראש־פינה‪ ,‬שם פתח מפ­‬ ‫היהודיים; וכפי ששמע יצחק בן־צבי‪,‬‬ ‫גויי ההר‪ .‬בנותיהם רועות צאן עם קשת‬
‫היה מונופול גידול תולעי המשי בימיו‬ ‫ורומח בידיהן‪ ,‬ללחום עם חיית השדה‬
‫על טוויה‪.‬‬ ‫של האמיר בשיר נתון בידיים יהודיות‪.‬‬ ‫ואורבים‪ .‬זה עשרים שגה יצאה נערה‬
‫בשנת ‪ 1885‬הקים הברון רוטשילד‬ ‫בני הקהילה גרו בשכונה מיוחדת בכפר‬ ‫יהודית בעיר חספיא‪ ,‬עם צאנה בשדה‬
‫בית־חרושת למשי בראש־פינה וחיפש‬ ‫שנקראה ״חארת אל־יהוד״ והיא שכנה‬ ‫וקשתה במותנה‪ ,‬והנה בא ישמעאלי אחד‬
‫פועלים מומחים להפעלתו‪ .‬לחצביה ה­‬ ‫ע ל־י ד המצודה והארמון של בית שי־‬ ‫לענותה‪ ,‬כי בשדה מצאה ואין מושיע‬
‫גיעו שליחי הברון‪ ,‬יוסף פרידמן ורוזן‪,‬‬ ‫לה‪ .‬ותזהיר אותו לאמר‪ ,‬אל תיגע בי כי‬
‫והציעו למשפחות לעזוב את חכפר ול­‬ ‫האב‪.‬‬ ‫מות תמות מידי‪ ,‬ולא שמע אליה‪ .‬ותקח‬
‫בוא לראש־פינה לעבוד בבית־החרושת‬ ‫ותשליך עליו בכלי המשחית וימת לעי­‬
‫למשי ורבים מהם אמנם עברו למושבה‪.‬‬ ‫עלילות דם וטבח‬ ‫ניה‪ .‬וכאשר בא הדבר לפני השופטים‬
‫בשנת ‪ 1913‬ביקר החוקר הארצישראלי‬
‫יצחק גולדהאר בחצביה ומצא בה שלו­‬ ‫שתי סיבות עיקריות גרמו לדילדול‬ ‫ויהללו בשערים מעשיה״‪.‬‬
‫שה יהודים בלבד‪ .‬פסח בר־אדון‪ ,‬שחי‬ ‫היישוב היהודי בכפרי החרמון והלבנון‬ ‫בשנת ‪ 1831‬שלח האמיר הדרוזי ב­‬
‫בשנות העשרים והשלושים בגולן‪ ,‬בין‬ ‫עד לנטישתם‪ :‬עלילות דם נוצריות נגד‬ ‫שיר לבית שיהאב כ־‪ 100‬לוחמים מדיר‬
‫שבטי בדווים‪ ,‬סיפר‪ ,‬שהשוחט חיים‬ ‫היהודים בלבנון‪ ,‬שגרמו לרדיפות ומא­‬ ‫אל־קמר וחצביה לעזרתו של השליט‬
‫חצבני לבית חיאט‪ ,‬שמת בשנת ‪,1915‬‬
‫חיה אחרון היהודים בחצביה‪ .‬אחרי מותו‬
‫הועברו ספרי התורה של הקהילה לצי­‬

‫דון‪.‬‬

‫ראשוני השומרים‬

‫לבני חצביה שהשתקעו בראש־פינה‬
‫לא היו ״בעיות קליטה״‪ ,‬שבן מנהגי‬
‫הארץ היו נהירים להם ולשונם היתה‬
‫עברית מתובלת בערבית‪ .‬הם עבדו ב־‬
‫בית־החרושת למשי של הברון ומביניהם‬
‫יצאו ראשוני השומרים בצפון הארץ‪.‬‬
‫גבורתם‪ ,‬חכמת־החיים שלהם וידיעת מנ­‬

‫הגי השכנים — עזרו להם במלאכתם‪.‬‬
‫וכך תמה ההתיישבות רבת השנים‬
‫בהר החרמון‪ ,‬אנשיה השתקעו בארץ ו­‬
‫צאצאיהם וניניהם מפוזרים כיום במקו­‬
‫מות רבים‪ .‬משרד־הפנים בירושלים מו­‬
‫סר‪ ,‬כי בקובץ מרשם התושבים רשומים‬
‫כמאה תושבים בשם המשפחה חצבני‪,‬‬
‫והם רק חלק מצאצאי המתיישבים ב־‬

‫חצביה החיים בישראל‪.‬‬

‫לעיוו נוסף‪ :‬כתבים‪ ,‬שאר ישוב —‬
‫יצחק בךצבי; החרמון ומרגלותיו —‬

‫קובץ מחקרים‪.‬‬

‫שער הכניסה בחומת חצביה‬

‫‪20‬‬