Page 19 - etmol 23
P. 19

‫ישוב יהודי‬

                                                 ‫בדוק‬

                                                 ‫החרמון‬

                                                 ‫במשף מאות שנים חיו יהודים בכפר‬
                                                 ‫חצביה‪ ,‬עסקו בעבודות האדמה ובתעשיית‬
                                                 ‫משי • דועת הצאן האמיצה • גיבודי‬
                                                 ‫החיל שכבשו את סנוד • הבדון‬
                                                 ‫מעביד את בני חצביה לדאש־פינה‬

                                                 ‫מאת שמעון דר‬

‫הרב יום־ טוב צהלון קובע‪ ,‬כי זורע‬                 ‫בסופו של אחד מהם כתוב‪ :‬״אליה בן‬                   ‫כתריסר קהילות וכפרים יהודיים ‪,‬היו‬
‫החיטה בשביעית חייב לתתה לרב דוד‪,‬‬                 ‫אברהם בן משה בן שמואל הלוי בן‬                     ‫בהר הלבנון ובחרמון במשך מאות ב­‬
‫גם אם הוא לא ירצה לקבלה מידיו‪ .‬וכן‬               ‫חצבן‪ ,‬גמר בחודש כסליו א׳ תרע״ח את‬                 ‫שנים‪ .‬הבולטת בין הקהילות בחרמון‬
‫יתנה לעניים אחרים‪ ,‬ואם קשה למצוא‬                 ‫ההעתקה של פירוש יפת על ׳אחרי‬                      ‫היתה הצביה‪ ,‬שהתקיימה עד ראשית‬
‫כאלה בחצביה ישלח את החיטה לעניים‬                 ‫וקדושים׳״‪ .‬בכתב היד השני נאמר‪ ,‬ש­‬
‫בארץ־ישראל‪ .‬הרב קובע‪ ,‬שאם יסרב‬                   ‫שמואל בן אברהם בן משה הלוי חצבני‬                                                    ‫המאה ה ־‪.20‬‬
‫האיש לחלק את היבול‪ ,‬יפנו פרנסי‬                   ‫העתיק בשנת ‪ 1401‬חיבור ערבי מסוים‪.‬‬                 ‫הכפר חצביה שוכן על הכתף המער­‬
‫הקהילה אל האמיר עלי השוכן בחצביה‬                 ‫מן התעודות גובל להסיק על שושלת‬                    ‫בית של הר־החרמון‪ ,‬מעל לאפיקו של‬
‫ובשמם של ׳חכמי ישראל׳ יחרימו מידי‬                ‫יוחסין של ארבעה דורות שחיו בחצביה‪,‬‬                ‫נהר החצבני‪ .‬מיקומו של הכפר וגובהו‬
‫בעל־העבירה את כל התבואה‪ ,‬כנגד‬                    ‫ש‪,‬מצבה הכלכלי היה כנראה טוב‪ ,‬שכן‬                  ‫— כ־ססס! מטר מעל פני הים — עשוהו‬
‫רצונו‪ .‬משמע‪ ,‬שהיה בידם גם כוח חוקי‬               ‫יכלה להעסיק שני חכמים מעתיקי ספ­‬                  ‫למבצר טבעי‪ ,‬והכפר וסביבתו שימשו‬
                                                                                                   ‫מרכז רותני ומבצר צבאי של הדרוזים‪.‬‬
                            ‫לבצע פסקי דין‪.‬‬                                                   ‫רים‪.‬‬  ‫בחצביה זו‪ ,‬בין הדרוזים‪ ,‬ישבה קהילה‬
‫משנת ‪ 1777‬השתמרה עדות נוספת‬                                                                        ‫יהודית שבניה כונו ״מסתערבים״‪ ,‬כיהו­‬
‫על קהילת חצביה‪ .‬בשאלות־ותשובות‬                   ‫על חייהם ואירגונם של יהודי חצביה‬                  ‫דים האחרים שלא עזבו מעודם את ארץ־‬
‫בשם ״דברי מרדכי״ מסופר על יהודי‬                  ‫אנו למדים גם מספרי ״השאלות והתשו­‬                 ‫ישראל‪ .‬כיום מצויה חצביח בתחומי‬
‫מחצביה בשם מראד‪ ,‬שנאסר יחד עם‬                    ‫בות״ של רבני העיר צפת במאה ה ־‪16‬‬
‫לא־יהודים בפקודתו של האמיר יוסף‪,‬‬                 ‫ומתוכם אנו יודעים שיהודי הלבנון ו­‬                                                         ‫סוריה‪.‬‬
‫מושל הלבנון‪ .‬מראד חתר בכותל בית־‬                 ‫החרמון נתונים היו למרות ההלכתית‬                   ‫יש להניח שישיבתם של היהודים ב־‬
‫הסוהר‪ ,‬והוא והלא־יהודיים ברחו מהכ­‬               ‫של רבני צפת‪ .‬ומהשאלות בענייני הל­‬                 ‫חצביה כבמקומות אחרים בלבנון ו ב־‬
‫לא ואתם ברח גם שומר בית הסוהר‪,‬‬                   ‫כה ששאלו את הרבנים מסתבר שעסקו‬                    ‫חרמון‪ ,‬היא פועל יוצא של התנאים‬
‫מפחד עונשו של האמיר‪ .‬הם נמלטו‬                    ‫בענייני חקלאות ומשק חי ועיבדו אד­‬                 ‫המיוחדים של האזורים ההרריים הללו‪,‬‬
‫לצור ושם מת מראד ונקבר בקברות‬                    ‫מות בשותפות עם לא־יהודים‪ .‬יש ל­‬                   ‫שעד לתקופה החדשה היו ״מחוץ ל­‬
                                                 ‫ציין‪ ,‬כי חכמי צפת רואים את חצביה‬                  ‫תחום״ לשלטונות המרכזיים‪ ,‬ומיעוטים‬
                                       ‫הנוצרים‪.‬‬  ‫בתחומי ארץ־ישראל‪ .‬הרב יום־טוב צה־‬                 ‫שונים‪ ,‬ובהם היהודים והדרוזים‪ ,‬מצאו‬
                                                 ‫לון‪ ,‬בן לאותה תקופה‪ ,‬נשאל ע ל־ ‪T‬י‬                 ‫שם מקום מקלט‪ .‬הנשיא המנוח יצחק‬
           ‫ביקור בפסח‬                            ‫יהודי חצביה‪ ,‬מה דינו של בן כפרם‬                   ‫בן־צבי‪ ,‬שחקר את תולדות היהודים‬
                                                 ‫שזרע את שדהו בשביעית‪ .‬הרב פסק‪,‬‬                    ‫באזורים אלה‪ ,‬מנה כ־‪ 12‬כפרים יחודיים‬
‫במשך כל המאה ה־‪ 19‬נזכרת קהילת‬                    ‫כי חייב הוא לחלק את התבואה לעניים‪.‬‬                ‫בלבנון ובחרמון‪ ,‬שהתרכזו סביב מרכ­‬
‫חצביה בכתביהם של נוסעים וחוקרים‬                  ‫בחצביה כיהן באותו זמן רב הקרוי בשם‬                ‫זים — דיר אל־קמר בהר הלבנון וחצביה‬
‫רבים שעברו בה או שמעו עליה‪ .‬מעניין‬               ‫חכם־רב דוד‪ ,‬שהיה מרביץ תורה‪ ,‬מלמד‬
‫במיוחד תיאורו של ג׳ון וילסון‪ ,‬איש־דת‬             ‫ושוחט ושליח ציבור‪ .‬בראש הקהל עמד‬                                                     ‫בהר חרמון‪.‬‬
‫פרוטסטנטי‪ ,‬המספר בספרו ״ארצות ה־‬                 ‫שייח׳ יוסף מנשה‪ .‬ליהודי המקום שדות‬
                                                 ‫תבואה ומצבם הכלכלי טוב‪ ,‬ככתוב‪:‬‬                              ‫ארבעה דורות‬
                                                 ‫״שבחצביא ל א־י ש עניים שירצו לזכות‬
                                                 ‫)בתבואה( או עשירים לא ירצו לקחת‬                   ‫עדות על יהודי חצביה אנו מוצאים‬
                                                                                                   ‫כבר במאה ה־‪ .15—14‬בספריה בלנינ­‬
                                                                          ‫מכלנו מפני הבושה״‪.‬‬       ‫גרד מצויים שגי כתבי־יד קראיים ו­‬

‫‪19‬‬
   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24