Page 18 - לכבוש את חיפה להעלאה לאתר

‫‪ 16‬הקדמות‬

‫על פני מדבר סיני לעבר גבולה הדרומי של ארץ‪-‬ישראל החלה באפריל ‪.1916‬‬
‫מלכתחילה לא התכוון הפיקוד הבריטי לכבוש אותה‪ ,‬וכל כוונתו הייתה להרחיק‬
‫את האויב העות'מאני‪-‬הגרמני מנתיב השיט החיוני של התעלה ולהבטיח את‬
‫הגנתה של מצרים מפני ניסיון עוין לתוקפה ולהתסיס את אוכלוסייתה‪ .‬הכוחות‬
‫הבריטיים‪ ,‬שהיו אמונים על ניסיון הנפל העות'מאני הראשון בפברואר ‪1915‬‬
‫לצלוח את תעלת סואץ ולתקוף אותם שם‪ ,‬אימצו טקטיקה של הגנה קדמית‪,‬‬
‫שבמוקדה היערכות במרחב אלעריש שבמזרח סיני וקידום התקפת אויב אפשרית‬
‫במרחק של כ‪ 180-‬ק"מ מזרחית מהתעלה‪ .‬הפלישה לארץ וכיבוש חלקה הדרומי‬
‫ב‪ ,1917-‬כאשר התרחשו הלכה למעשה‪ ,‬היו אפוא מהלך מתגלגל‪ ,‬שנולד משילוב‬
‫שבין פיתוח אסטרטגיה התקפית‪ ,‬שאיפה להישגים יוקרתיים‪ ,‬מניעים אימפריאליים‬
‫של ממשל חדש בלונדון לקראת היום שלאחר המלחמה‪ ,‬ניצול הצלחה והוכחה‬

‫נוספת של האמרה כי 'עם האוכל בא התיאבון'‪10.‬‬
‫אחד מייחודיו של מסע המלחמה היבשתי‪ ,‬שעד אוקטובר ‪ 1918‬הביא‬
‫לכיבוש המרחב שבו שוכנות כיום המדינות ישראל‪ ,‬ירדן‪ ,‬לבנון‪ ,‬סוריה והרשות‬
‫הפלסטינית‪ ,‬היה בכך שלא זו בלבד שלא תוכנן מראש‪ ,‬אלא היה בבחינת חריג‬
‫בדפוסי החשיבה והפעולה הצבאיות של הבריטים באזור‪ .‬עד אז נשענו כל‬
‫התכנונים והפעולות האימפריאליות היזומות של הבריטים באגן המזרחי של‬
‫הים התיכון על עוצמת הכוח הימי דווקא‪ ,‬כפועל יוצא של בכירות הצי בתפיסת‬
‫הביטחון הבריטית המסורתית והתנאים הגיאו‪-‬אסטרטגיים שחייבו הסתמכות על‬
‫התווך הימי כתנאי לכל פעולה‪-‬רבתי בריטית‪ .‬הכשלת מסעו של נפוליאון במצרים‬
‫ובארץ‪-‬ישראל ב‪ ,1799-‬בלימת התקדמותו של אבראהים פאשא המצרי ליד‬
‫בירות ב‪ ,1840-‬הנחיתה הצרפתית בבירות ב‪ ,1859-‬שנועדה להגן על האוכלוסייה‬
‫הנוצרית‪ ,‬והפלישה הבריטית למצרים ב‪ — 1882-‬כל אלה היו בנויות על שליטת‬
‫הצי הפולש בים התיכון‪ .‬ההתנגשות הישירה האחרונה בין כוחות בריטיים‬
‫לתורכיים לפני מלחמת העולם הראשונה הייתה אף היא תוצאה של פעולה‬
‫ימית‪ :‬ב‪ 1807-‬ביקשה רוסיה את סיועה של בריטניה במלחמתה עם האימפריה‬
‫העות'מאנית‪ ,‬ושייטת בריטית הבקיעה בעד מצרי הדרדנלים‪ ,‬בדרכה — שלא‬

‫צלחה — לאיים על הבירה אסתנבול‪.‬‬
‫במשך ‪ 100‬השנים שחלפו מאז חדל 'השער העליון' (כפי שכונתה הממשלה‬
‫העות'מאנית) להיחשב כיריב צבאי לבריטניה‪ .‬האיום העיקרי על האינטרסים‬
‫הבריטיים במזרח הלך והתפתח מצדן של רוסיה וצרפת‪ ,‬מעצמות קולוניאליות גם‬
‫הן‪ ,‬שלטשו עיניים לטריטוריות במרכז אסיה‪ ,‬דוגמת פרס ואפגניסטן‪ ,‬ובאפריקה‪,‬‬
‫דוגמת מצרים וסביבתה‪ .‬שליטה זרה בהן — בין בנוכחות‪ ,‬בין בהשפעה — נתפסה‬
‫על ידי לונדון כמסכנת את נחלותיה האימפריאליות ואת נתיבי התחבורה הימיים‬

‫‪ 10‬על התקדמות חיל המשלוח המצרי ממצרים לארץ‪-‬ישראל ורקעה‪ :‬ויול‪ ,‬מסעי מלחמה‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;83–50‬גריינג'ר‪ ,‬לחימה ‪ ,1917‬עמ' ‪.35-23‬‬