Page 19 - ETMOL 44
P. 19
״שי״ -המוסף לספרות של השבועון לירושלים .שמה מצאתי כ־ 300כתי' לת בית־כנסת .הוא גם השתתף בהצגת
״חדקזות מהארץ״ שהופיע בעריכת ש. כנסת שהיו שייכים לכל שבטי ישראל, האופרה ״דון ז׳ואן״; אבל -כפי שכתב
קיבוץ גלויות בזעיר אנפין ,וכל קיבח -״החיים של משחקי הבמה היו לי
בן-ציון בשנים תרע״ח-ט. היה שומר על מסורתו בקנאות מיו לזרא״ ואילו השירה במקהלת ב;ת
אTלםון חקר את אורח חייהם, חדת״ ,כך כתב אידלסון ברשימתו הכנסת בברלין לא סיפקה את תשוקתו
לשונם ,זמירותיהם ודרך היגוי העברית למוסיקה יהודית ,על״כן נענה להצעתו
שבפיהם של יהודי תימן .מאמרו הרא ״ךן»ייי'/ של החזן ברוך שור שחזר לעיר לבוב
שון שפירסם בלוחותיו של א.מ .לונץ בגליציה .אחרי שנים מספר בהן שימש
נקרא ״יהודי תימן וזמירותיהם״ והוא נגוני ירושלים בחזנות בניו״יורק ,ואידלסון נסע ללבוב
פירסם לאחר-מכן מאמר זה בחוברת
מיוחדת ובו אף תווים לשירי רבי שלום בקנאות הדומה לזו של בן-יהתה החל והצטרף למקהלת בית״הכנסת שם.
שבזי .האקדמיה למדעים בוינה הכירה אידלסון להשתמש בלשון העברית הוא לא שהה זמן רב בלבוב ונסע
בחשיבות מפעלו ועזלחה לו לארץ בלבד ולמצוא מונחים מוסיקאליים בעב לעיר לייפציג והתקבל לקונסרבטוריון
״פתוגרף״ שעליו יוכל להקליט את רית .כך סרב להשתמש במונח ״מוסיק שם .הוא הושפע מהחזן שניידר ולאחר
ניגוני העדות השונות .באמצעים אי״ והיה משתמש במילה ״נגן״ .הוא מבן נשא את בתו לאשה .בשנת 1903
הפרימיטיבים שעמדו לרשותו הצליח נתקבל כמורה למוסיקה בבתי-הספר מונה כחזן ושוחט בעיר רגנסבורג
להעלות על הפונוגרף מאות ניגונים של חברת ״עזרה״ ושיתף פעולה עם שבדרום־גרמניה .הוא כיהן כשנתיים
השמורים עד היום בספריה הלאומית החזנים הירושלמים שלמה זלמן ריבלין, ורשם בתווים את נגינות יהודי דרום־
בירח2זלים .לא בנקל עלה בTו להקליט ישראל ברדקי ומשה נתנזון .הוא חידעז
ניגונים אלו שכן היו חזנים שנמנעו מונחים רבים במינוח המוסיקלי בעב גרמניה.
לשיר בפניו ,מי מטעמים דתיים ומי רית ,והיה ממניחי היסוד לחינוך אידלסון שמע על הישוב המתחדש
מתוך פחד שמא בתוך הפונוגרף שוכנים המוסיקלי בארץ .הפגישה עם עדות בארץ־ישראל ועל מגוון העדות היוש
שדים ...על אחד החזנים שנמנעו מל המזרח בירושלים פתחה בפניו עולם בות בירושלים .קרוביו באפריקה־
שיר בפני אTלזון מספר ש״י עגנון חדש .הוא התקרב במיוחד לנגוני התי הדרומית הזמינוהו לכהן כחזן
בספרו ״לפנים מן החומה״ )עמ׳ .(32 מנים ובמאמרים שפירסם הפנה את ביוהנסבורג ובטרם עלה לארץ־ישראל
ש״י עגנון מספר על אדם בשם אברהם תשומת לב ראשי הישוב למצוקה בהם כיהן כשנה בדרומ-אפריקה .״רעיוני
חיים ,יהודי אשכנזי ששימש חזן בבית־ הם חיים :״כדאים הם אחינו התימנים לחקירת הנגינה העברית לא נתנו לי
הכנסת של המקובלים הספרדים ״בית שנתעניין עליהם ,בהשבחת מצבם הה־ מנוחה ,דעתי היתה שצריך אני ללכת
אל״ בירושלים )מפי אמונה ירון שמע גייני והסניטארי״ ,כתב במאמרו ״מחיי לירושלים ,ושם רק שם היא ערש
תי ,כי המדובר הוא בחזן אברהם חיים התימנים בירושלים״ שהופיע בעתון הנגינה העברית המקורית .בשנת
תרס״ז ) (1907עזבתי את אפריקה ואלך
בונימוביץ(.
כותב עגנון :״פעם אחת בליל שבת אברהם צבי אידלסון
נטפל לי חוקר אחד שאסף בל מיני
ניגונים וזמירות ושירות שבכל הארצות
ובכל המקומות שבמזרח הקרוב .ביציא
תו מבית-התפלה היה הולך ודואב .לסוף
אמר לי :עשרת אלפים תקליטים יש לי
של תפילות כל העמים והרבה תפילות
ושירות שמעתי ומימי לא שמעתי תפי
לה עריבה וקדושה שבזו ,תוד אמר לי
הריני נותן לו עשר לא״י ,על מנת
שאקליט מפיו תפלה אחת איזו שירצה.
אחר השבת הלכתי אצל רבי אברהם
חיים ,כדי לבשר לו את הדבר ,כשבאתי
לביתו לא ראיתיו לפי שהיה דר בבית
אפל .ראה אותי והועזיבני על ספה רעו
עה ואני סיפרתי לו שניתן לו להשתכר
בחמישה רגעים מה שהוא משתכר
בעשרה חודשים בשלוש תפלות בכל
יום וביום שיש בו מוסף בארבע תפי
לות .ענה ואמר לי איני יכול .אמרתי
לו ,מה פירוש אינו יכול ,כלום חשש
איסור יש בדבר? אמר לי מחוסר קול
נעימה אני .ראה שאגי תמיה .הוסיף
ואמר ,כשאני מתקרב אצל התיבה
הקב״ה נותן לי קול נעימה ואני מתפלל
לפניר׳.
החוגים הדתיים הקיצוניים לא ראו
בעין יפה את פעולותיו של אידלסון,
ואף לא ראו בעין יפה את כהונתו כחזן
בבית-הכנסת ״למל״ .אברהם יעקב בר-
וור כתב בזכרונותיו על ירושלים וא
נשיה ,כי ״אידלסון היה לי ידיד וחבר
19