Page 19 - ETMOL 44
P. 19

‫״שי״ ‪ -‬המוסף לספרות של השבועון‬           ‫לירושלים‪ .‬שמה מצאתי כ־‪ 300‬כתי'‬                             ‫לת בית־כנסת‪ .‬הוא גם השתתף בהצגת‬
‫״חדקזות מהארץ״ שהופיע בעריכת ש‪.‬‬          ‫כנסת שהיו שייכים לכל שבטי ישראל‪,‬‬                           ‫האופרה ״דון ז׳ואן״; אבל ‪ -‬כפי שכתב‬
                                         ‫קיבוץ גלויות בזעיר אנפין‪ ,‬וכל קיבח‬                         ‫‪ -‬״החיים של משחקי הבמה היו לי‬
             ‫בן‪-‬ציון בשנים תרע״ח‪-‬ט‪.‬‬      ‫היה שומר על מסורתו בקנאות מיו­‬                             ‫לזרא״ ואילו השירה במקהלת ב;ת‬
‫א‪T‬לםון חקר את אורח חייהם‪,‬‬                ‫חדת״‪ ,‬כך כתב אידלסון ברשימתו‬                               ‫הכנסת בברלין לא סיפקה את תשוקתו‬
‫לשונם‪ ,‬זמירותיהם ודרך היגוי העברית‬                                                                  ‫למוסיקה יהודית‪ ,‬על״כן נענה להצעתו‬
‫שבפיהם של יהודי תימן‪ .‬מאמרו הרא­‬                                                         ‫״ךן»ייי'‪/‬‬  ‫של החזן ברוך שור שחזר לעיר לבוב‬
‫שון שפירסם בלוחותיו של א‪.‬מ‪ .‬לונץ‬                                                                    ‫בגליציה‪ .‬אחרי שנים מספר בהן שימש‬
‫נקרא ״יהודי תימן וזמירותיהם״ והוא‬                 ‫נגוני ירושלים‬                                     ‫בחזנות בניו״יורק‪ ,‬ואידלסון נסע ללבוב‬
‫פירסם לאחר‪-‬מכן מאמר זה בחוברת‬
‫מיוחדת ובו אף תווים לשירי רבי שלום‬       ‫בקנאות הדומה לזו של בן‪-‬יהתה החל‬                                 ‫והצטרף למקהלת בית״הכנסת שם‪.‬‬
‫שבזי‪ .‬האקדמיה למדעים בוינה הכירה‬         ‫אידלסון להשתמש בלשון העברית‬                                ‫הוא לא שהה זמן רב בלבוב ונסע‬
‫בחשיבות מפעלו ועזלחה לו לארץ‬             ‫בלבד ולמצוא מונחים מוסיקאליים בעב­‬                         ‫לעיר לייפציג והתקבל לקונסרבטוריון‬
‫״פתוגרף״ שעליו יוכל להקליט את‬            ‫רית‪ .‬כך סרב להשתמש במונח ״מוסיק­‬                           ‫שם‪ .‬הוא הושפע מהחזן שניידר ולאחר‬
‫ניגוני העדות השונות‪ .‬באמצעים‬             ‫אי״ והיה משתמש במילה ״נגן״‪ .‬הוא‬                            ‫מבן נשא את בתו לאשה‪ .‬בשנת ‪1903‬‬
‫הפרימיטיבים שעמדו לרשותו הצליח‬           ‫נתקבל כמורה למוסיקה בבתי‪-‬הספר‬                              ‫מונה כחזן ושוחט בעיר רגנסבורג‬
‫להעלות על הפונוגרף מאות ניגונים‬          ‫של חברת ״עזרה״ ושיתף פעולה עם‬                              ‫שבדרום־גרמניה‪ .‬הוא כיהן כשנתיים‬
‫השמורים עד היום בספריה הלאומית‬           ‫החזנים הירושלמים שלמה זלמן ריבלין‪,‬‬                         ‫ורשם בתווים את נגינות יהודי דרום־‬
‫בירח‪2‬זלים‪ .‬לא בנקל עלה ב‪T‬ו להקליט‬        ‫ישראל ברדקי ומשה נתנזון‪ .‬הוא חידעז‬
‫ניגונים אלו שכן היו חזנים שנמנעו‬         ‫מונחים רבים במינוח המוסיקלי בעב­‬                                                          ‫גרמניה‪.‬‬
‫לשיר בפניו‪ ,‬מי מטעמים דתיים ומי‬          ‫רית‪ ,‬והיה ממניחי היסוד לחינוך‬                              ‫אידלסון שמע על הישוב המתחדש‬
‫מתוך פחד שמא בתוך הפונוגרף שוכנים‬        ‫המוסיקלי בארץ‪ .‬הפגישה עם עדות‬                              ‫בארץ־ישראל ועל מגוון העדות היוש­‬
‫שדים‪ ...‬על אחד החזנים שנמנעו מל­‬         ‫המזרח בירושלים פתחה בפניו עולם‬                             ‫בות בירושלים‪ .‬קרוביו באפריקה־‬
‫שיר בפני א‪T‬לזון מספר ש״י עגנון‬           ‫חדש‪ .‬הוא התקרב במיוחד לנגוני התי­‬                          ‫הדרומית הזמינוהו לכהן כחזן‬
‫בספרו ״לפנים מן החומה״ )עמ׳ ‪.(32‬‬         ‫מנים ובמאמרים שפירסם הפנה את‬                               ‫ביוהנסבורג ובטרם עלה לארץ־ישראל‬
‫ש״י עגנון מספר על אדם בשם אברהם‬          ‫תשומת לב ראשי הישוב למצוקה בהם‬                             ‫כיהן כשנה בדרומ‪-‬אפריקה‪ .‬״רעיוני‬
‫חיים‪ ,‬יהודי אשכנזי ששימש חזן בבית־‬       ‫הם חיים‪ :‬״כדאים הם אחינו התימנים‬                           ‫לחקירת הנגינה העברית לא נתנו לי‬
‫הכנסת של המקובלים הספרדים ״בית‬           ‫שנתעניין עליהם‪ ,‬בהשבחת מצבם הה־‬                            ‫מנוחה‪ ,‬דעתי היתה שצריך אני ללכת‬
‫אל״ בירושלים )מפי אמונה ירון שמע­‬        ‫גייני והסניטארי״‪ ,‬כתב במאמרו ״מחיי‬                         ‫לירושלים‪ ,‬ושם רק שם היא ערש‬
‫תי‪ ,‬כי המדובר הוא בחזן אברהם חיים‬        ‫התימנים בירושלים״ שהופיע בעתון‬                             ‫הנגינה העברית המקורית‪ .‬בשנת‬
                                                                                                    ‫תרס״ז )‪ (1907‬עזבתי את אפריקה ואלך‬
                           ‫בונימוביץ(‪.‬‬
‫כותב עגנון‪ :‬״פעם אחת בליל שבת‬                                                                                                ‫אברהם צבי אידלסון‬
‫נטפל לי חוקר אחד שאסף בל מיני‬
‫ניגונים וזמירות ושירות שבכל הארצות‬
‫ובכל המקומות שבמזרח הקרוב‪ .‬ביציא­‬
‫תו מבית‪-‬התפלה היה הולך ודואב‪ .‬לסוף‬
‫אמר לי‪ :‬עשרת אלפים תקליטים יש לי‬
‫של תפילות כל העמים והרבה תפילות‬
‫ושירות שמעתי ומימי לא שמעתי תפי­‬
‫לה עריבה וקדושה שבזו‪ ,‬תוד אמר לי‬
‫הריני נותן לו עשר לא״י‪ ,‬על מנת‬
‫שאקליט מפיו תפלה אחת איזו שירצה‪.‬‬
‫אחר השבת הלכתי אצל רבי אברהם‬
‫חיים‪ ,‬כדי לבשר לו את הדבר‪ ,‬כשבאתי‬
‫לביתו לא ראיתיו לפי שהיה דר בבית‬
‫אפל‪ .‬ראה אותי והועזיבני על ספה רעו­‬
‫עה ואני סיפרתי לו שניתן לו להשתכר‬
‫בחמישה רגעים מה שהוא משתכר‬
‫בעשרה חודשים בשלוש תפלות בכל‬
‫יום וביום שיש בו מוסף בארבע תפי­‬
‫לות‪ .‬ענה ואמר לי איני יכול‪ .‬אמרתי‬
‫לו‪ ,‬מה פירוש אינו יכול‪ ,‬כלום חשש‬
‫איסור יש בדבר? אמר לי מחוסר קול‬
‫נעימה אני‪ .‬ראה שאגי תמיה‪ .‬הוסיף‬
‫ואמר‪ ,‬כשאני מתקרב אצל התיבה‬
‫הקב״ה נותן לי קול נעימה ואני מתפלל‬

                                ‫לפניר׳‪.‬‬
‫החוגים הדתיים הקיצוניים לא ראו‬
‫בעין יפה את פעולותיו של אידלסון‪,‬‬
‫ואף לא ראו בעין יפה את כהונתו כחזן‬
‫בבית‪-‬הכנסת ״למל״‪ .‬אברהם יעקב בר‪-‬‬
‫וור כתב בזכרונותיו על ירושלים וא­‬
‫נשיה‪ ,‬כי ״אידלסון היה לי ידיד וחבר‬

‫‪19‬‬
   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24