Page 16 - ETMOL 44
P. 16
Iבבא.....
דיש״ .ב״מלכים ביר׳ -שמחברו הוא טדעכגו *>1 יןעכ כל שפה מקיימת מצוות הכנסת־
אנונימי ) (1543אנו נתקלים בשם אורחים ,והיא קולטת לאוצרותיה
trrnזה .את השם ״יודיש״ ,גילגול מןיהבדןורעזן!״?■'/'..׳ את הטוב בשבילה ,את המתאים לה
של המילה ״יהודית״ ,לקח ,כנראה, והנחוץ לה להרחבת גבולותיה .יש
המחבר מספר מלכים בתנ״ך)מלכים ; : t o m .־:ViV■ ;•': והיא מלינה את האורחים ,יש והיא
ב׳ ,י״ח כו( :׳׳ויאמר אליקים בן נותנת להם ישיבת קבע .הרשות
חלקיהו ושבנה ויואח אל רבשקה l-nHiirH אפילו נתונה לעם המשתמש בשפה
דבר נא אל עבדיך ארמית ,כי שומ להחליף את שמה .הרי גם עברית
עים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית ן;;דרוין>1 החליפה שמות :שפת כנען ,יהודית,
באוזני העם אשר על החומה״ .אחרי
שם זה מופיע שם חדש ,לא ״עברי- <1ייזגה !♦Hדער♦ • LjHl>Uז!צ לשון קודש ,לשוננו ,עברית.
גם היידיש נקראה בשמות רבים.
טייטש״ אלא ״יידיש״טייטש״. אל:וזהמס^j-tf tH -־ שמה הראשון היה ״לשון אשכנז״.
את השם הזה אנחנו כבר מוצאים
״שפת האם״ דע 1מ מ* 1 בפירוש רש״י ) ,(1105-1040ויש
חוקרים שאכן מתחילים את כתב
הראשון שקרא ליידיש בשם a היחוס של יידיש מרש״י ,היינו,
״מאמע לשון״ )לשון-אם( היה יהודי
פשוט מישוב בדרום גרמניה ,ארן בן גיל גולי מהמאה ה־ 11־.12
שמואל .אין אנו יודעים עליו הרבה, שפת אולם יש חוקרים מהשורה הרא
ידוע לנו רק שהיה יתום וסבל צרות שונה ,אשר מקדימים את ייחוסה של
ודלות ומצא תיקון לנפשו בספרים היידיש יידיש ,ומוכיחים שכתב״הייחום של
שהופיעו ביידיש-טייטש והוא בעצ מאת י.ח .בילצקי יידיש מתחיל במאה התשיעית .הע
מו כתב ספר קטן ביידיש ״ליבליכע שפת יידיש היו לה דות הספרותית הראשונה ביידיש
תפילה״ .הספר מבקש יחסים תקינים גילגולים רבים ,היא הגיעה לידינו בחרוז המצוי במחזור
בין איש לחברו ,ותובע מהיהודי עברה עם היהודים של וורמס-המעוטר ,שכתיבתו
להצטיין במתן עזרה לחברו ,ואת הושלמה בשנת ה׳ל״ב ,1272-ותרגו
הדור הצעיר להוביל בדרכי מוסר. מארץ לארץ ובכל מקום מו של החרוז :״יום-טוב יזומן למי
האמין היהודי הפשוט המופלא הזה, קיבלה משהו משפת שיישא מחזור זה לבית הכנסת״.
כי אם יסבירו את דרכי המוסר הווה אומר :עדות ספרותית ראשונה,
ב״מאמע לשון״ - ,כדבריו -הדב אותה ארץ וטימץה את בצורת חרוז ביידיש דאז ,זמנה -
רים ייקלטו יותר מהר )הרי גם הג מה שרכשה בתוכה וכך
און מווילנה כתב באחד המכתבים מחצית השניה של המאה ה.13-
לאשתו ,כי יסבירו לילדים את עם הזמן באה לעולם
התנ״ך ב״מאמע ל שון״ ,והרי כך שפה מיוחדת במינה - עברי טייטש ,לא דייטש
גם ביקש הסופר העברי אברהם מחייכת ,עצובה ,רגישה,
עקב מאורעות היסטוריים אלה או
מאפו(. ערמומית ,שיש לה אחרים ,כשקמו מרכזים יהתיים בוו
אולם בזאת לא תמו השמות של יכולת לבטא בדקויות נציה ,פראג ,אמסטרדם וקרקוב,
יידיש .מ״מאמע לשון״ עברו לז׳רגון רחשים ותחינות וצעקות קיבלה יידיש שם חדש -״עברי-
)זשארגאן( ,ורצו בשם זה להנמיך וקללות ובכי ושיח בין טייטש״ .יש להעמיד על טעותם את
את קומתה של השפה ,כי הרי פירו חכמים ומשא־ומתן של אלה אשר חושבים ש״עברי טייטש״
שו של ז׳רגון :שפה בלולה מיסודות זה ״עברי־דייטש״)עברית-גרמנית(.
של לשונות שונות .אולם האמת פשוטי־עם .וכשם זה לא נכון .״טייטש״ -פירושו
היא ,שאין שפה -מי פחות ,מי יותר - שהשפה נשתנתה מדי זמן תרגום ,פירוש .באותם המרכזים
שאין בה יסודות של לשונות שונות. ובאותם הימים תורגמו הרבה יצירות
התוספות ,השינויים ,השעשועים כך גם נשתנה היחס מעברית והיו מפרסמים את היצירות
הלשוניים הנגרפים לשפה זו או אליה והשם אשר בשתי השפות -ב״עברי״ ו״טייטש״.
אחרת בדרך חייה ,הם-הם היוצרים נקראה בו. לא היו אלה תרגומים כפי שאנו
את עושר חייה וגמישותה .שפה כיי- רגילים לראותם כיום .הטקסט של
דיש אשר עברה את חייה על פני המקור הורחב ,הוסבר ,קיבל פירו
טריטוריות שונות ,יצאה מ״מיטל- שים שונים ,והכל הוסבר ברוח הזמן.
הויך-דויטש״ בגרמניה לתחומים מזיווג זה נוצר השם האופייני:
סלאביים במזרח אירופה ,מהם -
לתחומים עבריים ,יכולה לשמש דוג ״עברי טייטש״,
מה ומופת להרבה שפות עשירות, כגילגולו של ניגון -כך גילגולם
כיצד ממזגים ,כיצד יוצרים שיווי של השמות לשפת יTיש ,לא חששו
משקל ,וחיי מחשבה לתפארת, עם התמורות לשנות שם .כשהשפה
כיצד מתמזג הקיטון והסלון וחיי חדרה לארצות אחרות ,כשהתחילה
המשרתת אינם פחותים מחיי הגב להתעשר בתוספת העברית )5000
מילים עבריות ואולי יותר מתארחות
רת. בקביעות בשפת יידיש ומעשירות
ומ״הז׳רגון״ -חמקה לאידיש את חייה ואת גמישותה המופלאה(,
אנו מוצאים שם חדש לשפה :״יו־
ומאידיש -ליידיש.
16
