Page 179 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 179

‫בין עם לארץ  ‪177‬‬

‫המנוגד ליהודי הגולה‪ ,‬התחזק בשנות העשרים והשלושים‪ 56.‬ההיסטוריוגרפיה‬
‫הציונית העמידה את ארץ‪-‬ישראל במרכזה של החוויה היהודית לדורותיה‪ ,‬וגישה‬
‫זו חלחלה גם אל מערכת החינוך היישובית‪ 57.‬עם זאת‪ ,‬על רקע עלייתם של‬
‫משטרים טוטליטריים באירופה של שנות השלושים נשמעו גם קולות בקרב אנשי‬
‫רוח ומחנכים בולטים אשר הזהירו מפני הדגשת יתר של אהבת הארץ העלולה‬

                                                   ‫להוביל להזנחת האחריות לעם‪58.‬‬
‫בקצוות הפוליטיים של היישוב הציוני בארץ‪-‬ישראל היו תנועות שהדגישו‬
‫במובהק רק היבט אחד של הלאומיות היהודית — העם או הארץ‪ .‬בשמאל אלה‬
‫היו אנשי 'ברית שלום' ומאוחר יותר ה'איחוד'‪ ,‬אשר הדגישו את היסוד האתני‪,‬‬
‫התרבותי והרוחני ולפיכך הרוב היהודי לא היה הכרחי בעיניהם להגשמת מטרות‬
‫הציונות‪ .‬במקום זאת הם צידדו בהקמתה של מדינה דו‪-‬לאומית‪ 59.‬לעומתם בימין‬
‫הודגש היסוד הטריטוריאלי על חשבון הרכיב האתני‪ .‬אנשי 'ברית הבריונים' רצו‬
‫להקים מחדש את 'מלכות ישראל' בגבולות ההבטחה‪ .‬הימין החילוני הרדיקלי ראה‬
‫בממד הטריטוריאלי את הרכיב היחיד של הלאומיות העברית‪' .‬העברים החדשים'‬
‫(ה'כנענים') הטיפו להפרדה מוחלטת בין הדת לבין הלאום — בין יהדות לעבריות‪.‬‬
‫הם ביקשו להקים מדינה עברית אזרחית שתפרוץ את גבולות ארץ‪-‬ישראל‬
‫ותשלוט בסהר הפורה כולו‪ .‬לדעתם היה על המדינה העברית להתנתק לחלוטין מן‬
‫ההיבטים הדתיים של היהדות‪ ,‬לברוא אומה עברית 'ילידית' על בסיס הטריטוריה‪,‬‬
‫ולהפנות עורף ליהדות הגולה‪ 60.‬לעומת עמדות אלו שייצגו את שולי הפוליטיקה‬
‫היישובית רצו הזרמים המרכזיים בציונות הארץ‪-‬ישראלית ליצור רוב יהודי בארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ .‬בעיניהם הייתה הציונות תנועתו הלאומית של העם היהודי כולו ולפיכך‬

                          ‫הם נאלצו לאזן בין צורכי העם היהודי לבין ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫הסוגיה הפוליטית אשר הובילה לעימות מחודש בין העם לבין הארץ — בדומה‬
‫לפולמוס אוגנדה — הייתה תוכנית החלוקה‪ ,‬שעלתה להכרעה פוליטית בתנועה‬
‫הציונית בשנת ‪ .1937‬פולמוס החלוקה שהתחולל ביישוב היהודי בארץ‪-‬ישראל‬
‫היה בלא ספק הוויכוח הקשה ביותר שידעה הציונות מאז פולמוס אוגנדה‪.‬‬
‫באפריל ‪ 1936‬פרץ בארץ‪-‬ישראל המרד הערבי‪ ,‬והוא הביא את יחסי היהודים‬

                                                                ‫אלמוג‪ ,‬הצבר‪ ,‬עמ' ‪.153–124‬‬     ‫‪5	 6‬‬
                                                ‫סיטון‪ ,‬חינוך ברוח המולדת; זוהר‪ ,‬בחינוכנו‪.‬‬     ‫‪	57‬‬
‫קונפורטי‪ ,‬זמן עבר‪ ,‬עמ' ‪ .252–223‬ראו גם דינור‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמ' ‪ ;252–223‬קויפמן‪ ,‬חורבן‬               ‫‪	58‬‬
                                                                                              ‫‪	59‬‬
                                                                                       ‫הנפש‪.‬‬
‫ברעיון הדו‪-‬לאומי תמכו גם אנשי 'השומר הצעיר'‪ ,‬אולם עמדתם הייתה שונה מזו של אנשי‬                ‫‪6	 0‬‬
‫'ברית שלום'‪ .‬ראו חלמיש‪ ,‬השומר הצעיר‪ .‬על עמדת 'ברית שלום' ראו גורדון‪ ,‬ברית שלום‬
‫(כל הקובץ ובמיוחד הנספחים); שטרסברג‪-‬דיין‪ ,‬ברית שלום; הלר‪ ,‬ברית שלום; שלום‪ ,‬עוד‬

                                                                            ‫דבר‪ ,‬עמ' ‪.71–68‬‬
‫על העמדות של העברים החדשים ראו שביט‪ ,‬מעברי עד כנעני‪ .‬על העמדה הכנענית‬

      ‫הרדיקלית של יונתן רטוש גם בתקופת השואה ראו שטייר‪-‬לבני ושביט‪ ,‬יונתן רטוש‪.‬‬
   174   175   176   177   178   179   180   181   182   183   184