Page 46 - גג 47 16במאי
P. 46

‫לכאורה‪ ,‬לא ייתכן קשר בין חי למת‪ .‬אלא שכבר פרויד דיבר על‬
 ‫ההיאחזות במת‪ ,‬מפני ש"האהבה לאובייקט‪ [...] ,‬עליה אי אפשר לוותר‬

                    ‫בשעה שמוותרים על האובייקט עצמו"‬

‫בעיקר משום שהיא יודעת שביכולתו לעשות כן בהצלחה רבה‪ .‬במקרה אחד בו סייע לה‬
‫ביוזמתו בסידור מסמכים אזי "יופי‪ ,‬אמרה בשובה‪ ,‬נהדר‪ .‬הגיוני‪ .‬תודה‪ .‬ומיד‪ ,‬קרובה‬
‫לדמעות‪ :‬מי הרשה לך תיאו‪ .‬זה לא שלך‪ .‬זה שלי" )‪ ;(75‬כאשר "זה" הוא מסע האבל‬
‫שלה‪ .‬תיאו מצידו מבין ש"עלי להצטמצם ולשתוק" )‪ ,(74‬אבל שוב ושוב מנסה להתערב‪,‬‬
‫ובהמשך אף "משתלט" על ההנצחה ונכנס לנעליה של נועה )‪ ;(172-179‬כאשר‬
‫ההתערבות הזו מנומקת על ידו ברצון לסייע לנועה‪ ,‬אבל במקום מסוים מתגלה גם קנאה‬
‫– מפעל ההנצחה שלה נתפס על ידו "כאילו מצאה מאהב" )‪ .(127‬כך הקשר ביניהם‬
‫במסע האבל של נועה הופך לעימות‪ .‬אבל לא רק לעימות‪ :‬בשלב מתקדם של המסע קורה‬
‫גם‪ ,‬שנועה איננה מספרת לתיאו מה אירע ובכל זאת היא פונה אליו בבקשת נחמה; כך‬
‫למשל אחרי מפגש של ועד ההנצחה‪ ,‬שבו עדה נועה לאהבתם של שניים מחברי הועד‬
‫ומוטחת בה עקרותה‪ ,‬ואלו מביאים אותה להתייסר על אטימותה לעמנואל – היא איננה‬
‫משתפת את תיאו במחשבותיה אבל אומרת לו שהיא "עוד אוהבת אותך"; ותיאו מבין‬

                                   ‫ונותן לה מקלט ב"מערת החושך השעיר של חזהו" )‪.(144‬‬

‫יש להבהיר‪ ,‬כי למסעה של נועה אופי מיוחד )המורכב מנסיעות קצרות במסגרת חיים‬
‫משותפים מתמשכים(‪ ,‬ולכן אין המדובר כאן רק בקשר בין נוסע לנשאר אלא גם בשאלת‬
‫ההצטרפות למסע‪ .‬אכן‪ ,‬לקראת סוף הרומן יוצא גם תיאו למסע אבל‪ :‬חלקו במקביל‬
‫לנועה )דוגמת מסעו בסערה לשוחח עם ראש העיר על השגת היתר לבניית המכון הקשור‬
‫להנצחת עמנואל‪ ,‬מסע הכרוך גם בסיכון חייו – ר' ‪ ,(146-148‬וחלקו לצידה )כדוגמת‬
‫מסעם המשותף לחורבה בפאתי היישוב(‪ .‬כך‪ ,‬מסע האבל של נועה גואל‪ ,‬בסופו של דבר‪,‬‬

                                                             ‫גם את תיאו ואת יחסיהם מקפאונם‪.‬‬

‫מודל שלישי של יחסים בין הנוסע לנשאר מצוי באותו הים‪ ,‬בדמות הקשר העמוק בין‬
‫ריקו לבין אלבר אביו ודיתה חברתו‪ ,‬שנותרו בארץ כשהוא נוסע לטיבט לאחר מות אמו‪.‬‬
‫הקשר הזה מתבטא‪ ,‬ראשית‪ ,‬בגלויות ששולח ריקו לאביו ולדיתה ובשיחות טלפון‪ ,‬וכן‬
‫במחשבות ובזיכרונות‪ :‬ריקו זוכר ומתגעגע לגופה של דיתה‪ ,‬שומע את קולה ומריח את‬
‫ריחה‪ ,‬וגם חושב על אביו ועל בדידותו‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬הוא דואג לאביו‪ ,‬מבקש מדיתה‬
‫לבקרו‪ ,‬ואף מעודד את שניהם לכך שדיתה תיכנס לנעליה )וליתר דיוק‪ :‬כותנתה( של אמו‬
‫המתה ותתפוס את מקומה בחיי אביו‪ .‬גם מצידם של הנשארים יש קשר חזק לריקו שנסע‪.‬‬
‫דיתה זוכרת אותו ומתגעגעת‪ ,‬מדמה בעיני רוחה את הנופים בהם הוא עובר‪ ,‬לובשת‬

                                    ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪44 47‬‬
   41   42   43   44   45   46   47   48   49   50   51