Page 50 - גג 47 16במאי
P. 50
"ניתן להבחין בין שני סוגי התייחסויות עיקריות של נוסעים במסעות-אבל
)כמו גם של הנשארים( כלפי מתיהם :יש המדחיקים את המת מחייהם,
ויש המקיימים קשר חי עם המת שאבד להם".
מאידך גיסא ,יש נוסעים שאינם מקיימים קשר עם הנפטר ,ואף מדחיקים את אובדנו
ומתכחשים לאבלם; כאמור ,נועה ותיאו מאל תגידי לילה ,ויונתן ליפשיץ ממנוחה נכונה,
הם דוגמאות לכך .במקרים הללו ,מתגלית יצירת הקשר עם הנפטר כדרך הכרחית לעיבוד
האבל .במקרה של יחסי יונתן עם בתו המתה ,הקשר הזה נוצר באופן דרמטי במיוחד
בפטרה ,עיר המתים :התיאור המנוכר של "התינוקת שהיתה לרימונה" ,מתחלף ל"אפרת
של רימונה .הבת? שהיתה לי? בתי? אני אבא שלה? פחד אלוהים ,המלה הזאת ,אבא .איך
אדע להכיר ילדה שלא ראיתי אף פעם? בחושך הזה? בין המון ילדים אחרים? אקרא בקול
רם אפרת? היא תבוא? תחבק את הצואר שלי?" יונתן בוכה ,ואפילו "דימה לחוש את
תנועת התינוקת בתוך בטנו שלו .וכמעט הצטחק בחושך" ) .(345אחר כך הוא מדמה את
חייהם עם התינוקת לו היתה חיה ,קורא לה שוב ושוב "בתי אפרת" ,מדבר אליה בגוף
שני "אל תפחדי אפרת" ) ;(347כל מסעו מקבל פשר חדש" :הולך להביא את אפרת",
והוא לא פוחד כי "לאפרת יש אבא גיבור" ) .(347-348כל כך נהיית התינוקת מוחשית,
עד שלבסוף "כאילו ניגפו רגליו בגופת התינוקת נפל יונתן ארצה" )שם( .מות בתו
מתחבר בלבו ליתר המיתות הרובצות עליו ,והתמודדות עם מותה מסייעת ליונתן להתמודד
עם כול אבדניו .ניתן לומר ,כי רק משנתן יונתן לבתו המתה "חיים בלבבו" ,ברוח המודל
של כשר ,יכול היה גם הוא עצמו לשוב לחיים .משעה שנפתחת הדרך להודות בפה מלא
במוות ולדבר אל המת עולה אם כן אפשרות השיבה ממסע האבל .זוהי דמותה של שיבה
שצלחה -הנוסע שב לביתו ,אל הנשאר ,עם יכולת מחודשת או אפילו חדשה לאהוב :את
עצמו ואת הנשאר וגם אחרים ,ועם הכוח להזמין גם את המת האהוב אל הבית.
)ג( הנוסע ,הנשאר והנעדר
גרסה מעניינת במיוחד של קשרים במשולש היחסים שבין נוסע-נשאר-נפטר מציע עוז ברומן
אותו הים .כדברי קרטון בלום" :הרוחות מתפקדות גם כדמויות בעלילה וגם כמוסרות
אינפורמציה ,והן טוות עולם סיפורי שכולם יודעים בו הכל על כולם" )קרטון-בלום ,2000
2.(176אכן ,המתים ממשיכים לחיות ברומן – נדיה מדברת בגוף ראשון על מה שקורה לאחר
מותה וגם נזכרת בחייה ,ואפילו מתאחדת עם כל הדמויות" :זאת אני .אני ישנים" ) ;158וכן ,34
2רות קרטון-בלום גורסת שגם הסגנון הספרותי בו בחר עוז לרומן זה – המניפיאה ,שהיא מהמרכזיים בז'אנרים
הקרנבליים – מאפשר את המפגשים בין המתים לחיים ,בין עבר להווה .ראו :קרטון-בלום .177 ,2000
ַּגג גיליון 48 47
