Page 53 - גג 47 16במאי

‫אילן לוי לוין‬

‫ילד חי‬

‫מילות פרידה מעמוס עוז‬

‫השבילים של ילדותי מלאים במילים על אהבה אפשרית בשכונת מקור ברוך בירושלים‬
‫של שנות החמישים‪.‬‬

‫בכל פעם שקראתי אותך הרגשתי את קולך שקט‪ ,‬בטוח‪ ,‬לא מסביר דבר‪ ,‬כי כל כך פשוט‬
‫להבין עד תום את הרגשות‪ ,‬הריחות והצבעים מטפסים‪ ,‬עולים ויורדים בין גיבורים שאף‬

‫פעם לא התיימרו להיות דבר‪ ,‬אלא רק בני אדם‪.‬‬
‫אנחנו לא מכירים כי מעולם לא נפגשנו מלבד פעמים בודדות באקראי בטיול של ערב‬
‫שלי עם בני‪ .‬לאחרונה התגוררת לידנו בתל אביב בין בניינים וירוק‪ ,‬ואני התרגשתי‬
‫כשחלפת ולחשתי בשקט לבני אהובי‪" ,‬הנה אלוהים ירד מהשמיים"‪ ,‬והסברתי‪" ,‬אתה‬

‫רואה‪ ,‬אלוהים הוא אדם פשוט"‪.‬‬
‫לא חייבים להכיר אדם כדי לאהוב אותו‪ ,‬כי המילים שיוצאות מבינתו מעידות על‬
‫אישיותו‪ ,‬כפי שיין בטעמו מעיד על חבית עץ האלון שרחש בה וכמו שהאדמה עצמה‬
‫תעיד על יושביה‪ .‬אהבתי כשאמרת שישנם שני סוגים של אנשים; אלו שיש בהם ילד חי‬

‫ואלו שהילד בתוכם מת‪ .‬מי כמוני הבין אותך‪ ,‬כי הילד שבתוכי נולד כל פעם מחדש‪.‬‬
‫אהבתי במיכאל שלי שכתבת שעדיף לשקר ולהיות רגיש מאשר לומר את האמת מבלי‬
‫להתחשב ברגשותיו של איש‪ ,‬ואת קופסה שחורה ואת סיפור על אהבה וחושך ואת אל‬
‫תגידי לילה‪ .‬ואהבתי ואהבתי ואהבתי‪ ,‬כי אי אפשר שלא לאהוב את החיים‪ ,‬כמוהם גם‬

‫אותך‪ ,‬ואפילו שאתה לא נוכח‪ ,‬אתה כאן לתמיד‪.‬‬
‫יהי זכרך ברוך כי למדתי ממך את צניעותה של המילה וגם את כוחה‪ ,‬וכפי שחנה במיכאל‬

‫שלי כתבה‪" :‬אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו"‪.‬‬
‫גם אני כותב‪.‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪51 47‬‬