Page 56 - גג 47 16במאי
P. 56
ניסוח השאלות נעשה בטון סרקסטי ,אירוני ,פרודי המכוון כנגד הביקורת ,המבקרים והמראיינים
למיניהם ,ואילו התשובות ,חשובות ויוצאות מן הלב ,אם כי גם מהן לא נעדר יותר משמץ של
פרודיה .מלחמתה במבקרים נמשכה כל חייה .על השאלה הצפויה החוזרת הראשונה" :האם אתה
מופיע בסיפורים שלך? כותב על עצמך?" התשובה ,בין השאר היא" :הדמויות קיימות טרם
סיפור .כחלק מן החומר-הגלמי ,גל הגרוטאות ,ה ִמצבור ממנו התלקט הסיפור" ).(199
ההמשך הוא רשימה קטלוגית ,אבסורדית ופרועה של קטעים שאינם קשורים זה לזה .זוהי
תשובה המבטאת חוסר אפשרות וחוסר רצון לענות על שאלות מסוג זה .עם זאת" ,גיבוב" זה
ְמגלה משהו מהותי בכתיבתה של עמליה כהנא-כרמון".קטלוגים" מסוגים אחרים ,מוסיפים
להופיע בספריה האחרים בתפקידים ובמשמעויות שונות" .שיטה" זו של ראיון-עצמי ,היה לה
המשך ,למשל ,לאחר הופעת הרומן :ליוויתי אותה בדרך לביתה )'מעריב' .(17.5.1991
עלילת נפש סמויה
בין המאפיינים הרבים והמורכבים של כתיבתה בולטת יצירת קומפוזיציה ,תמונה שלמה ,הנוצרת
כתוצאה מהנחת תמונה בצד תמונה ,בסיפור המורכב מיחידות סיפוריות עצמאיות לכאורה ,שהקשר
ביניהן אינו בולט בקריאה ראשונה .אבל בקריאה מעמיקה מתגלה הרצף הסיפורי האסוציאטיבי
שביניהם ,והקשר האמיץ שלהם להבנת העלילה החיצונית ובמיוחד זו הפנימית המתרחשת בסיפור.
לכאורה ,תיאורים עצמאיים מקוטעים ,מקריים ,שאינם קשורים זה בזה ,למעשה ,הם משקפים את
תודעתו של הגיבור ובדרך כלל של הגיבורה ,ומעידים על מה שמעסיק אותה ומה שמתרחש
לאמיתו של דבר בנפשה פנימה .וכך ,העלילה ברובה הגדול ,אינה זו הגלויה החיצונית ,שאינה
עלילה גדולה ,אלא עלילת-נפש ,סמוייה ,פנימית ,המתרחשת בנפשה של הגיבורה ,שלא תמיד
היא מודעת לה בעצמה .זוהי טכניקה קולאז'ית ,שאינה מקילה על הקורא ,אלא אדרבא דורשת
ממנו תעצומות נפש ,התעמקות והתרכזות ֵמרבית בקריאה .התעמקות זו ְׂש ָכ ָר ּה בצדה ,שכן היא
גורמת התעלות נפש לקורא החֹו ֶוה את מורכבותו של הסיפור ואת המתרחש בנפשות גיבוריו .זוהי
אותה הדרישה שלה מהקורא "לנסות ולארגן את התוהו-ובוהו" לפי העיקרון ש"המוצפן ,שהוא
העיקר אין לו תקנה" ).(280
בה בשעה ,אין ספק כי לכתיבה גבוהה כזו המיועדת ל"מנדרינים" לאינטלקטואלים בלבד,
לאצולת-הרוח המשכילה ,כפי שהגדירה אותה פעם המספרת עצמה ,יש מחיר כבד .לא
פעם האסוציאציות של המספרת נשארות פרטיות ,ואינן מובנות לקוראים .הלשון הגבוהה
במתכוון ,במיוחד ברגעים מרוממים של התגלות והארה ,אינה נענית לקוראים מיד
ודורשת מהם ֵהעזרות במילון ,המחבלת בהזדהות האינטימית עם הנאמר.
מאפיין נוסף ,שכבר נרמז לעיל הוא :רגע ההפלאה; רגע ההארה; רגע ההתגלות .ובלשונה:
"היאחזות בזיק הרגעיֵּ ,ת ֵלא הלשון לתאר את גדולתו ,לאורו נגלה לך הזולת יקר ,בן יחיד ,אין
לו תמורה" ) ,(306או בניסוח אחר ,אחד מני רבים" :לב הקיץ ,לב האור" ) 263ועוד( ,מתוך
הסיפור בשם זה .כמעט בכל אחד מסיפוריה ,קיים רגע כזה ,שבו הגיבור ,ובדרך כלל הגיבורה,
המתענה ,הסובלת ,המחפשת ,הבודדת ,חסרת הביטחון העצמי ,נחשפת לאותה "הארה" זוכה
ל"התגלות" ,למגע של נפש בנפש ,לדיאלוג האמיתי ,לפגישות ,שבין האני לאתה .רגע-פלא זה
ַּגג גיליון 54 47
