Page 59 - גג 47 16במאי
P. 59

‫אישה אחרת באה לחלץ אותה ממנה‪ ,‬כדי לאפשר לה להתחיל בחיים חדשים בארץ‬
                                                     ‫חדשה‪ ,‬או לפחות להרהר באפשרות הזאת‪.‬‬

‫זהו לכאורה סיפור של יום‪-‬יום‪ ,‬על עקרת‪-‬בית מתוסכלת‪ ,‬לאחר שש‪-‬עשרה שנות‬
‫נישואים‪ ,‬על חייה המוחמצים שהוקדשו לבית‪ ,‬לבעל‪ ,‬שהוא גם "ראש‪-‬המועצה"‪ ,‬למטבח‪,‬‬
‫לילדים שגדלו בינתיים והתרחקו‪ .‬היא מגלה שקרבנה היה קרבן‪-‬שווא‪ ,‬שהחמיצה את‬
‫החיים‪ ,‬שנשארה בודדה בביתה ובחיי הנישואין שלה‪ .‬לדמויות אין שמות פרטיים‪ ,‬הם‬

       ‫נקראים בהתאם לתפקידיהם‪ ,‬כדי לחזק את הזרות האנושית הקיימת בבסיס הסיפור‪.‬‬

‫כך מתאר הסיפור את מחשבותיה של "בעלת‪-‬הבית" המציצה "מחלון‪-‬המטבח‪ ,‬מבעד לווילון‬
‫הדק" באורחת המגיעה לביתה‪" :‬נישואיה לא עלו יפה‪ .‬אך החיים המשיכו במסלולם‪ .‬בעלה בא‬
‫היה בלילה‪ ,‬זר‪ ,‬אינו לוקח חלק בחיי הבית‪ ,‬שוקע על הספה ליד הרדיו‪ ,‬מסובב בכפתורי‬
‫ה ַמקלט‪ ,‬וסופו של דבר נרדם שם בבגדיו ובנעליו ]‪ .[- - -‬בעולמו לא שיתף אותה ] ‪ [- - -‬אף‬

               ‫היא לא שי ַת ְפתֹו בעולמה‪ .‬גם משום שמאומה לא נתרחש בעולמה" )‪.(112 – 111‬‬

‫הרקע הוא חיים בעיירת פיתוח עלובה‪ ,‬עולמם של עולים חדשים‪ ,‬זרים לעצמם ולסביבתם‪,‬‬

‫כשהאישה מפחדת להשתחרר מתלותה בבעלה ולצאת לעצמאות‪ .‬עם זאת‪ ,‬העובדה שהיא חיה‬

‫בכל זאת בארץ חדשה‪ ,‬מביאה אותה למחשבות על אפשרות של חיים אחרים‪ .‬האורחת‬

‫המגיעה ל ֵבית הזוג מבחוץ‪ ,‬מביאה את "בעלת‪-‬הבית" למודעות על אומללותה בחיי נישואיה‪,‬‬

‫להעצמה של הרגשת בדידותה ולהכרה בהחמצת חייה‪ .‬ההתבוננות באורחת מגלה לה‪,‬‬

‫שקיימת גם אפשרות לחיים אחרים‪ ,‬בלתי תלויים ועצמאיים‪ .‬האורחת‪ ,‬שהיא "מומחית לתזונה‬

‫ולכלכלת הבית"‪ ,‬מעניקה הכרה לתפקידה המסורתי של "בעלת‪-‬הבית" במטבח‪ ,‬ודוגמה‬

‫לאישה עצמאית‪ ,‬שאיננה מתבטלת בפני אחרים ומלאה הרגשת ערך עצמית‪ .‬למעשה‪ ,‬שתיהן‬

‫עושות אותו דבר‪ :‬זו מבשלת מחוץ לביתה כעצמאית‪ ,‬וזו מבשלת בביתה כשבויה‪" .‬בעלת‪-‬‬

‫הבית" מעיזה לבטא בקול רם אם כי בהיסוסים‪ ,‬אפשרות של שינוי מהלך חייה‪ .‬הבעל מתואר‬

‫ל"ליקוק‬  ‫של אשתו‪ .‬את העמל הרב המושקע בצחצוח המטבח הוא משווה‬       ‫כאט ּום להרגשותיה‬
‫כב' ‪(4‬‬   ‫משפיל‪ ,‬המשלב את הניב המקרא‪ִּ " :‬כ ְלחֹו ְך השור" )במדבר‬  ‫השור"‪ .‬זהו ביטוי‬

‫שמשמעותו‪ :‬לנקות הכול מבלי להשאיר שריד‪ ,‬עם המילה‪" :‬ליקוק"‪ ,‬המתבצעת בלשון של‬

‫האדם‪ ,‬ויש לה גם משמעויות משפילות‪ .‬הצירוף כורך יחד פעילות של אדם ובהמה‪ .‬בה בשעה‬

‫מכבד הבעל את "המומחית" ומתנהג עמה‪ ,‬כפי שנהג עם אשתו בעבר המאושר שלהם‪ ,‬וכפי‬

‫שהאישה הייתה רוצה שינהג עמה בהווה‪ .‬לרגע נדמה‪ ,‬שנוצרה "שעת רצון" ויש סיכוי‬

‫לשינוי מסלול החיים באותה "ספינה" שהאישה מתבוננת בה ו"נפשה יוצאת אליה"‪ :‬הבעל‬

‫פונה אל אשתו "בדברים"‪ ,‬דבר שלא עשה "מזמן"; בקול רם נשקלת האפשרות בין הבעל‬

‫ו"המומחית" בלבד על מציאת "עבודה מחוץ לבית"; והאישה מעיזה לגלגל רעיון זה בינה‬

‫לבין עצמה‪ .‬אבל הבעל‪ ,‬שאינו מבין ללבה‪ ,‬סוגר אפשרות זו‪ ,‬כשהם לבדם‪" :‬אינך חייבת‬

         ‫לעבוד אצל רופא‪-‬השיניים"‪ .‬האישה נסוגה מיד‪" :‬אחת היא"‪.‬‬

‫במאבק בין יציאה מן התלות אל העצמאות שיש בה סיכון‪ ,‬לבין המשך חיי ה ִשגרה שיש בהם‬
‫ביטחון – ניצחה השגרה‪ .‬אבל עצם ההעזה גורמת אושר‪ ,‬למרות הוויתור הכואב עליה בסופו‬

     ‫של הסיפור‪ .‬השאלה‪ ,‬אם החיים העלובים הם "גורל" או שאפשר ְל ַשנֹותם‪ ,‬נשארת פתוחה‪.‬‬

         ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪57 47‬‬
   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64